פעם אחר פעם היה נועם שליט מתייצב אל מול המצלמות תוך שהוא מפציר בקובעי המדיניות לשלם את "המחיר הנקוב" אותו דרשו רוצחי החמס בתמורה לשחרור בנו גלעד. המתנגדים לעסקה זעקו "חמס" תרתי משמע, בנסותנו למנוע את האסון המאיים להתרגש עלינו. נכשלנו…
היו סיבות רבות להתנגדות העזה שהושתקה ונדחקה הצידה מפני המסע לשחרור שליט שהיה רב עוצמה ומתוקשר ורובו הטעייה רמייה וגניבת דעת. אובדן כושר ההרתעה, מתן רוח גבית לטרור והגברתו, עידוד המוטיבציה לחטיפות נוספות ועוד… הודגש שהניסיון מלמד כי רבים מהמשוחררים חוזרים לרצוח יהודים ובשחרור המוני של רוצחים תאבי דם יהודי יש כדי לסכן רבים.
כבר אינני מדבר על הטיעון הפשוט ביותר, הטבעי והמוסרי ביותר , הטיעון הכי אמיתי ונכון מכולם: אין זה צודק לשחרר לחופשי מאות רבות של רוצחי יהודים עליהם נגזר להיות כלואים עד סוף ימיהם.
אלא שבאותם ימים הכלבים נבחו והשיירה עוברת. זכורים המצעדים תוך סגירת צירי תנועה באדיבות משטרת ישראל (אותה משטרה שהכתה ועצרה יהודים שחסמו כבישים לפני הגירוש והחורבן…). זכור גם אוהל המחאה שלא מש ממקומו במשך למעלה משנה, בעוד שקבוצת מפגינים קטנה שבאה להתריע מפני השחרור המופקר (עבדכם בכללה) מתבקשת בנחישות וברגישות לסור מהמקום לאתר צדדי…
ה"משפחה האצילית" קיימה עשרות מסיבות עיתונאים, התקשורת השמאלנית פיארה והאדירה את המאבק, גורמים עלומים ברובם מימנו את החגיגה שעלותה נאמדה במיליונים… עד אשר הפוליטיקאים נכנעו ושלמו את "המחיר הנקוב".
לימים שוחרר ה"ילד של כולנו" (כינוי לחייל הכושל שליט שתחת להילחם הסגיר עצמו למחבלים לאחר שקודם לכן מצא מחבוא בטנק בו הסתתר היטב בעוד חבריו יצאו להילחם ונהרגו) וכאלף מחבלים בכללם מאות רוצחים יצא לחופשי. אוהבי ישראל המודאגים והמיוסרים חוו השפלה לאומית קשה שסכנות רבות טמונות בה.
תוצאות העסקה המופקרת לא איחרו לבוא. הרחוב הערבי העולץ החוזה בחולשת ההנהגה הישראלית החל להתעורר ובשלוש השנים האחרונות, כמעיין המתגבר, מרים את ראשו וביטחון ליהודים – אין. בכל רחבי ארצנו, בואכה ירושלים, בתוך ירושלים, בצירי התנועה ביו"ש, בחווארה ובבית אל, בגוש טלמון ועל ציר שישים, בעכו, בלוד, בעפולה – אותם המחזות. פורעים ערבים עם אבנים, מקלות, בקבוקי תבערה, סכינים גרזנים ומה לא… הערבים עצמם מנציחים עלי סרט את חיילינו כשהם נסים על נפשם, מלווים בבלוקים, פחי צבע ובקבוקי תבערה.
מעשי שוד על אם הדרך – של מכשירי טלפון, של מכוניות… רצח בצומת תפוח, רצח בעפולה, רצח ערב הפסח בחוצה יהודה, ניסיונות רצח רבים ועשרות ניסיונות לבצע חטיפה של יהודים. כל אלה תוצאה ידועה מראש של עסקה אחת בזויה ושערורייתית אותה הביאו עלינו משפחה אגואיסטית אחת בצירוף תקשורת עוינת ושמאל הזוי הרואה ברוצחים הערבים שותפים לשלום כשביהודים הוא רואה גורם המונע את השגתו.
חטיפת ילדנו אליהם נפשנו יוצאת ועבורם אנו נושאים תפילה בכל אשר נלך, בכל שעה ובכל דקה, איננה מנותקת מההקשר הנ"ל וגם היא מפירות הבאושים של עסקת שליט. אתמול נודע כי רוצחו של ברוך מזרחי הי"ד הוא, גם הוא, ממשוחררי העסקה. מה עוד צריך לקרות על מנת שתפקחנה העיניים?
פה ושם נשמע להג של פוליטיקאי כזה או אחר המבטיח "ידינו הארוכה תשיג את הרוצחים"… מתברר שיש יד ארוכה עוד יותר, זו המשחררת אותם אחר כך. עוד אני ממתין לאידיוט התורן שיעז לומר "הרוצח יימק בכלא עד יומו האחרון"…
