בימים אלה לא מעט יהודים מרגישים היטב את קללת התורה – "והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה".
שלשה נערים יהודים נטבחו, והאוכלוסיה הערבית הגיבה בשמחה בלתי מוסתרת. השלטון לא העז להגיב תגובה של ממש, ובמקום להשיב מידה כנגד מידה ולפגוע באויב המחפה על פשע – בחרו השלטונות לשלוח הרבה חיילים להזיע ולטרוח, תוך שהאוכלוסיה הרצחנית ממשיכה לחפות על פשע. היהודים הורידו ראש וספגו את העלבון של חיפוש ומציאת גופות מרוטשות, מבלי טיפול של ממש בעם האויב שמגדל ומרבה את הפשע הזה.
מדהים להשוות בין הרשעות הבלתי נסבלת כלפי יהודים שחשודים באופן עקיף בפגיעה ברכוש ערבי, לבין ערבים שפגעו – באופן מוכח וגלוי לעין כל – בנפשם של יהודים קדושים (כמו מרוצץ הגולגולת מן העיר העתיקה שיצא לחופשי באין מכלים דבר). ההתנהגות הרופסת בחטיפת הנערים היא המשך לזה, כמובן, וכך למשל – בעליבות בלתי מוסתרת – הסבירו כוחות הבטחון שחיפוש הנעדרים ימשך רק עד הרמאדן, כדי שלא לפגוע ב"רגשות החג" של האוכלוסיה הרצחנית.
ומן הצד השני – לאויב הכל מותר: פראות והשתוללות בכל רחבי הארץ מתקבלים בהבלגה ובעלבון גמור לכוחות הבטחון, ואולי הנורא מכל – יהודים קופצים להאשים את אלה שהדם השפוך לא יבש בעיניהם, במקום להאשים את מי שמפרה ומרבה את האוכלוסיה הערבית המרושעת שעושה ככל העולה על רוחה.
* * *
רבנו נחמן מברסלב מספר ב"מעשה מחיטה משוגעת" שכאשר הבינו המלך והמשנה לו שהנמצאים בארץ יהיו משוגעים ואין להם ברירה אלא להפוך לחלק מהעולם המשוגע – הם סיכמו שיעשו סימן במצח שיזכיר להם שהם משוגעים.
שמעתי בשם הרב יהושע שפירא שהסימן הוא דוקא במצח, שם אדם אינו יכול לראות את עצמו. כדי לדעת שאנחנו משוגעים צריכים להסתכל זה על זה, וכך – מתוך שותפות – נזכיר זה לזה שאמנם אנחנו נאלצים לחיות בתוך המציאות, אבל זו מציאות משוגעת.
מי אם לא השותפים לקריאת האתר הזה צריכים להיות שייכים לקבוצת אלה שסימן במצחם. נביט זה בזה, אל המצח ממנו יוצא אורו של עולם התיקון האמיתי, החדש, ונזכור: נקמת דם עבדיך השפוך היא דבר רצוי וטוב, ומלחמת חורמה באויב אינה פוסחת על האוכלוסיה שמחפה על פשע. מי שמרבה ברציחות וברשעות הוא מי שהחליט שלערבים הרשעים הכל מותר, וליהודים הכל אסור; שהרשעות הערבית יכולה לגדול בעוד היהודונים צריכים לדמיין שהתנהגותם הכנועה היא גם "מוסרית"; ואוי לנו על הגיבוי שמקבלים מעוותי הדרך מהטוענים בשם התורה הקדושה כל מיני טענות הבל כנגד יהודים חמים שאינם מבליגים על דם שפוך (מעניין מה מכוונים אותם יהודים כאשר הם מקוננים בתשעה באב וקוראים "אז אל סלעי סעיפיך אנפץ את טפיך"..).
* * *
ועם זאת – פשוט שיהודים רבים אינם נמצאים בכל ליבם בתוך המערכת הבלתי מוסרית הזו. הנה מחאת החיילים מגלה לנו את הסוד הידוע – שרבים רבים, גם כאלה שמשרתים בתוך המערכות, נמצאים שם כיון שהם אינם מכירים דרך אחרת לעשות טוב. הם שבויים בתוך קליפה, מבינים שמשהו כאן לא טוב, ואינם מוצאים את הדרך לצאת משם, לפצח את הקליפה ולגלות הרבה חום וטוב יהודי, והרבה תקיפות למען עם ישראל.
בעזרת ה', מתוך עוד ועוד כאלה שסימן במצחם, נקום ונתנער לשלטון חדש, לאור חדש על ציון, למערכת שלמה שהיהודים יקרים לליבה, שאינה משוה בין עם ישראל לעמים ואינה נכנעת לרשעת הגויים. בית יעקב לכו ונלכה באור ה', אל דרך אמיתית, דרך חיים.
