גן נעול מעיין חתום

לא מצאו הוגי הדעות במשטרה, המופקדים על גירוש יהודים מארץ ישראל, שם הולם יותר להפקרת עמונה, אלא מהכתוב בשיר השירים (ד): "גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם". 'גן נעול' לדעתם הוא שם קוד המתאים לעמונה, מפני שיש לפתןח את הגן כדי לגרש משם את יושביו. אך גן נעול לדעת מלך ישראל שניסח אותו, הוא שבחה של כנסת ישראל, שמקודשת לחתנה בלבד.

חתן דנן אמר להא בתולתא שפירתא הווי לי לאינתו. ואני אוקיר ואזון ואפרנס יתיך כהלכות גוברין יהודאין, אבנה לך בית ואתן לך גולות עילית וגולות תחתית. אם הגן יהיה נעול וגולות המעיין חתומים מזרים החושקים בהם, "יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו". ואכן "באתי לגני אחותי כלה", ידעתי שתשמרי על הגן והמעיין. ידעתי ששועלים קטנים מחבלי כרמים חושקים את נחלתי, אך גם ידעתי שיש מי ששומר עליה, נועל את הגן וחותם את המעיין.

התברר שהשועלים הקטנים אינם בני ישמעאל, הם שוטרי בני ישראל שבמקום להגן כבמצרים, באים להכות כדי לפתוח את הגן ולהפקיר אותו ביד זולתנו מן האומות. להפקרות הזאת יש מחיר, שאותו צריך לפרוע. למרבה המשרה ולשלום אין קץ, מי שישלם את המחיר לא יהיו רק מחבלי הכרמים, אלא אף מי ששמר על הגן והמעיין. הערבות ההדדית מחייבת, מטילה את האחריות על כולם, וכל אחד ערב למעשי חברו. ככה זה בארץ ישראל.

בנחלת ה' מדברים בשפה אחרת. זה לא חוץ לארץ ולא מנהיגי אומות העולם. ארץ ישראל היא מתנת כלולות, לא מחזירים אותה ולא מפקירים אותה. הרי את מקודשת לי במולדת כדת משה וישראל. כאן חיים אחרת. ירושלים אינה פריז ותל אביב אינה ניו יורק. מי שמדבר בסגנון חוץ לארץ בארץ, הופך אותה לנחלה של גויים, שכל תפקידו הוא החוק הבינלאומי והמוסר הצבוע של אומות העולם.

שפה תנ"כית שמתורגמת למגמות הפוכות מאלו של נותן התורה, היא פרשנות המנאצת את דבר ה'. לקחת את המילים גן נעול ולעשות מהן גן מופקר, להפוך מעיין חתום למעיין נרפש, הוא לשבת בנחלת ה' ולבזות אותה. זה לשוב אל הארץ אחרי אלפיים שנות גלות, ולא להבין את משמעות שיבת ציון. לבוא אל הארץ ולהכתיב למי שהביא אל הארץ כיצד לשבת בה ולהחזיק בה. זו לא רק עזות מצח, כי אם אש זרה.

את ארץ ישראל על העם להחזיק. זו אינה נחלה פרטית ולא עניינו של סקטור ציבורי. זו ארץ לאומית שהעם צריך לשמור ולהגן עליה. חמישים שנה של החזקה בעבר הירדן המערבי בנו עוד יישוב של ארבעים משפחות, במקום נחלה של רבבות. צאו וראו כיצד נראתה תל אביב בתחילת המאה הקודמת אחרי חמש שנים ואחרי עשר? כיצד נראתה העיר בשנת 1959 יובל שנים אחרי היווסדה? כיצד נראתה אם המושבות, ששלושה אנשים התיישבו בתוך ביצותיה, אחרי חמישים שנה?

כך בונים מדינה וכך בונים חברה. כך מחנכים לציונות וכך חוזרים אל הארץ אחרי היעדרות של אלפי שנים. עם קשה עורף לא מבין את זה. בתי שעשועים ומגרשי ספורט, מצעדי גאווה ומסחר בשבתות, הביאו לכאן את אירופה ואת אמריקה. את מי מעניינת עמונה, ומדוע צריך לבזבז כל כך הרבה כסף על התנחלויות? ממילא יהיו רק גושי התיישבות, וחבל על כל המאמץ. שועלי הדמוקרטיה השומרים על הכרמים, יודעים איפה החורים שדרכם אפשר להתגנב אל הגן. הם יודעים גם לאכול אך גם להאכיל את זה את העם.

אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו את הגן הנעול לא נחליף בכל פרשנות אחרת. הגן הזה והמעיין הזה ישוב לפרוח באותו מקום. לא בחלופה הזאת ולא בחלוף השנים. כנסת ישראל תדבק בתנאים ובקידושין ובמוהר, ולא תפקיר ולא תעזוב אותם. הגן הארצישראלי שתפקידו לתקן את הגן בעדן, יתוקן ויחזיר אליו את העם לגן שגורש ממנו. גן נעול שנסגר אחרי עמונה, מטרתו יבוא דודי לגנו השתא בעגלא ובזמן קריב.