מבקש אני בכמה מילים קצרות להביא לידי ביטוי שכלתני ומנימוקים כאלה את רחשי הלב של רבים, ככל הנראה רוב העם היהודי היושב בציון. הנושא הוא "זכויות האדם" הניתנות כיום לרוצחים הערבים הניאו נאצים הטובחים ביהודים בכל מקום שידם משגת,זאת בשל העובדה שהנם יהודים ובשל כך בלבד.
האסונות שחרגו מגדר "אירוע פרטי" ונצרבו בתודעה הלאומית ככאלה היוצרים אבל כללי ולאומי הנם לדאבוננו רבים מספור. חקוקים על לוח לבי דבריו האלמותיים של ברל כצנלסון כדלקמן: " היש עם בעמים, אשר בניו הגיעו לסילוף כזה, שכלי ונפשי,.......עד כדי כך שיראה את הגאולה בנאצים הפלשתינים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה, עם תאוות הפגיון שבמזרח'"– הדברים כוונו אז ליהודים האוהדים את הערבים אלא שאבקשכם להתמקד בסיפא דווקא- זו המצוטטת והמודגשת לעיל.
הדברים נאמרו בשנת 1936 שנים מעטות לאחר "מאורעות תרפ"ט", שם שאינו מסגיר את גודל הזוועה שבצעו רוצחים ערבים ניאו נאצים ביהודים עמם חיו חיי שכנות רגועים לאורך שנים. למרבה האסון איננו "נזקקים" לתיאורים הקשים מתרפ"ט בכללם אונס,רצח,קטיעת איברים מזעזעת ועוד..., גם בימינו רבות הזוועות מנשוא ואין יהודי שאיננו זוכר את שחיטת בני משפחת פוגל בשנתם, את רצח התינוקת שלהבת פס בירייה מכוונת היטב (אל בין עיניה) של צלף ערבי/ניאו נאצי, את היהודים שנשרפו באוטובוסים, את המשפחות שנטבחו על אם הדרך, את הלל יפה אריאל שנשחטה במיטתה בבוקרו של יום על ידי ערבי/ניאו נאצי מהכפר הסמוך...
נשוב אם כך אל נושא זכויות האדם. בכלל אלה, ככל שבאדם עסקינן- הזכות להיתפס חי, הזכות לשבי ו/או תנאי מעצר או כליאה סבירים, הזכות לעמוד למשפט, הזכות להתגונן בעזרת עורך דין, ובאם הורשע הזכות לתנאי מאסר אנושיים, ביקורי משפחות, לימודים, חופשות, שיחות טלפון מהכלא ועוד...כל אלה תנאים הנחשבים כיום בעולם ה"נאור" זכויות אדם, ומהבסיסיות שבהן יש לומר.
ומבקש אני לצאת מהקופסא ומהקיבעון המחשבתי לטובת ראייה שונה, תפישה אחרת ומחשבות אחרות אשר בסופו של יום תתבררנה כיותר הומאניות ומיטיבות עם החברה בכללותה מאשר הנהוג כיום. לכשתיושמנה, בעזרת השם, יתברר שכך נחסכים חיי אדם רבים, בשל הרתעה ומסיבות נוספות, בכללן קיום פחות רוצחים.
"אדם" הנוטל פגיון בידו, מגיע לבית קרבן מזדמן ואקראי, חודר לפרטיותו ולבסוף שוחטו בדם קר בדקירות מרובות שנועדו להבטיח שחיטתו ורציחתו- אינו ראוי להיקרא אדם. "אדם" היושב ב"מעבדה" ומכין פצצה אותה הוא "מתבל" במסמרים וגולות, שעם גמרה הכנתה הוא מניחה באכסדרה של מלון על מנת שתפוצץ תשמיד תקרע לגזרים ותאבד משפחות שלמות החוגגות את ליל הסדר –אינו ראוי להיקרא אדם. "אדם" המניח מזוודה ובה חומרי נפץ כמתואר לעיל באוטובוס הומה אדם ובאמצעים טכנולוגיים מפוצצה תוך שהנו רוצח רבים, גורם לנכותם של רבים ומותיר אוטובוס מפויח, גוויות שרופים למוות, חלקי גופות ודם, אברים שנגדעו מהגוף – אינו ראוי להיקרא אדם. "אדם" המתנפל על חייל המוצב במחסום או ברחובה של עיר ודוקרו בפגיון בצווארו על מנת לשחוט אותו משל היה כבשה רכה- אינו ראוי להיקרא אדם.
ועוד הדוגמאות רבות, כאמור-לאסוננו.
כל אלה המנויים בדוגמאות לעיל אינם ראויים להיקרא בני אדם. במעשיהם הנפשעים והמתועבים אין אנושיות, אין זכר לחמלה, אין זכר לאהבת האדם, אין שמץ של אינסטינקט אנושי בסיסי לשמר חיים, בוודאי שערך של קדושת החיים לא קיים. ההיפך הגמור- יש כאן התנערות מכל נורמה אנושית, התאכזרות אל אנושית, פראות שאינה קיימת אף במחוזות הקשים ביותר בעולם החי בטבע- זה הרוע בהתגלמותו!
השם הראוי לכנות בו יצורים מתועבים כאלה שבמעשיהם המזוויעים הוציאו עצמם מהכלל של בני האדם הוא מפלצות. אפילו לא מפלצות אדם- שהרי ה"פלצות" קיימת אין זכר ל"אדם".
ולמפלצות ממילא אין זכויות אדם וטוב שכך. כל החוקים, כל המנהגים, כל המקובל, כל האמנות המבטיחות זכויות כמתואר לעיל בפתיח- כל אלה לא רלוונטיים בעת שעוסקים במפלצות. לאלה אין זכויות משום סוג ודינן אחד- לעבור מן העולם וכמה שיותר מהר.
אני יודע שמה שאני מציע הוא שונה מהמקובל כיום. איך אמרתי?- לצאת מהקופסא ומהקיבעון המחשבתי. ברי לי כי ארגוני זכויות אדם לא יאהבו זאת וימאנו ולו לשמוע ההצעה היא לקבוע בחוק כי לא בבן אדם עסקינן וכי למפלצת מעין זו אין כל זכויות וכי יש להעבירה מן העולם על אתר, כמה שיותר מהר. המציאות כיום היא זו המטורפת אותה אנו מכירים ממציאות חיינו ההזויה בה המפלצות "נענשות" בבתי הבראה, מקבלות תנאים מפליגים ומשפחותיהם זוכות ליקר כבוד וממון רב מאחיהם ה"מפלצות הממונות". ואינני מדבר על המצבים המטורפים בהם החייל העושה מלאכתו נאמנה ומחסל מפלצת מוצא עצמו מורשע בפלילים ומובל כאחרון המחבלים כשהוא במדי צה"ל ובאזיקים.
לפיכך ולאור האמור , טוב יעשו המחוקקים אם יקבעו בספר החוקים של מדינתנו שבתנאים מסוימים כפי שייקבע (ברוח דברי כדלעיל), יהא זה ראוי, נכון וחוקי למהדרין להוציא להורג מחבל בזירת פיגוע. אין זה משנה כלל וכלל אם הוא מהווה סכנה , נושא מטען, חמוש, ערני או מחוסר הכרה, שוכב או עומד, עם או בלי כלי נשק – דינו אחד: להיות מוצא להורג על אתר!
אותו חוק, אם יתקבל, יקבע שחייל או אזרח יהודי או אחר שאיננו יורה למוות ומיד במפלצת כזו- יועמד לדין . האשמה: הותרה בחיים של מפלצת המסכנת את כלל בני האדם העלולים להיקרות על דרכה ובכך מהווה בעצם קיומה הפיזי איום על האנושות כולה.
בשולי חוק זה או כחלק הימנו יהא צורך להתקין תקנות בדבר הביצוע, המוסמכים לבצע, המועד המאוחר ביותר שהנו סביר להשמדת המפלצת בעודה בשטח ועוד ככל שיידרש. יכול שתהיינה חילוקי דעות באשר ליישום החוק- החל ממתי, איך יאכפו אותו ובאם תינתן תקופת הסתגלות לחיילים ולאזרחים עד אשר החוק ייושם בהצלחה. אין נפקא מינא ובלבד שהעניין יצא לדרך.
הנני מייחל ליום בו סרטון בצלם , כמו זה בעניינו של אלאור אזריה, ישמש ראיה בידיו להוכיח שפעל כנדרש על פי חוק מדינת ישראל. והיפוכו של דבר- סרטון שיצולם ובו יתועד מחבל היוצא מזירת פיגוע כשהוא בין החיים יגרור העמדה לדין של כל הנושאים באחריות למחדל.
אמת ויציב 1 כ"ט אדר תשע"ז 11:09 יהודי