בהגדה של פסח אנחנו אומרים: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו". פשט הדברים: עלינו להכיר טובה ולהודות לה' על החסד הגדול מכל החסדים שעשה אתנו, שקרבנו לעבודתו. הדבר הכי יקר והכי חשוב בעולם הוא עבודת ה'. ובמקום להיות שקועים בהבל וריק כמו בימי תרח שעבדו עבודה זרה, הקב"ה קרבנו לעבודתו. אשרינו.
האיר את עיני צדיק אחד ואמר: גם אם עברו על היהודי קשיים ומניעות מלהיכנס לעבודת ה', גם אם היצר מתעתע בו בתעתועי עולם השקר הזה והבליו ונדמה לו שקשה להיפרד מהרגלים לא טובים שהורגל בהם, מעבודה שהיא זרה ומוזרה לו ואינה עבודת ה', עליו להתחדש ולהשיב אל ליבו:
ועם גודל הזכות לגור על אדמת הקודש של ארץ חמדה טובה ורחבה, כך גם גודל האחריות המוטלת עלינו, להגדיר לעצמנו שאנחנו נמצאים בארמונו של המלך, "ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה", להתרחק מכל דבר שמסתיר את האור של ה' ואת האור של ארץ ישראל, ולהשתדל לחיות כמה שיותר בקדושה ובטהרה. עכשיו, קרבנו המקום לעבודתו!
הלוואי ונזכה
