לא מכרנו את יוסף

לפני כמעט תשע עשרה שנה עמדתי במעמד השבעה על קברם של שניאור-שלמה ליבמן והראל-עז בן נון הי"ד.

שלמה והראל היו דמויות מופת של גזרת יוסף הצדיק. שלמה דבק בקבר יוסף בדבקות נפלאה, והראל דבק בעז רוח בגבעה הסמוכה ליצהר, והיה מראשוני "נוער הגבעות" הדבקים בארץ באהבה ובקדושה.

הם נרצחו על ידי מחבלים כאשר סיירו סביב יצהר, בחודש אב תשנ"ח. זו היתה מכה קשה לחבורה הדבקה ביוסף הצדיק, ולאחר הלויה גדולה ועם ציבור גדול – התקבצו בני חבורה מצומצמת יותר למעמד השבעה. שם, באוירה משפחתית-חברית, עמד ליד הקברים הטריים ישראל אריאל, איש קבר יוסף, ודיבר אל שני החברים שאינם. בלי פאתוס, בשקט ובענייניות, אמר ישראל דברים שפגעו כחץ בלבי:

"אני לא יכול לומר שתמיד עזרנו ופרגנו לכם בכל ענין. לפעמים התווכחנו, אולי נראה היה שהחלומות שלכם גדולים מידי. אבל דבר אחד אני רוצה לומר – לא מכרנו את יוסף! לא לעגנו, לא דחינו, לא זרקנו אתכם לבור".

הדברים הללו גרמו לי לדבקות גדולה במקום הזה ובחבורה הזו. בחבורה שאוהבת חלומות, וגם אם אינה יכולה תמיד להבין כיצד הם יתגשמו – אינה מוכרת את יוסף, אינה זורקת לבור את בעלי החלומות.

הדברים צפו ועלו אצלי בשנים האחרונות, כאשר השלטונות עשו כל מאמץ לדחות ולסכסך בין בחורים עזים לבין אנשי ההתיישבות.

היום, כשאלקנה פיקאר, שכני היקר והמתוק, קיבל הודעה על כך שצו מנהלי של גירוש מביתו – ומכל יהודה ושומרון – צפוי להיכנס לתוקף תוך כמה ימים. אלקנה, חייכן ואהוב על כולם, הוא קבלן בעבודה עברית, אב לששה, בעלה של מנהלת המעון בישוב.

בעבר היו אנשי המחלקה האנטי-יהודית בשב"כ מוכרים את הלוקש שהצוים המנהליים הם לטובת הבחורים, להציל אותם מלהסתבך.. . היום נראה שהם אפילו לא מנסים למכור את השקר השקוף הזה, אלא משתמשים בצוים המנהליים הללו – ללא משפט וללא ראיות – כדי להתנקם בכל מי שמעז להיות חופשי, לא להיכנע לתפיסות העולם המעוותות של הממסד הקיים. בלי בושה הם הסבירו לבית המשפט על אחד הבחורים שהוא קיבל צו בגלל שהוא מארגן הפגנות... .

הטענות כנגד אלקנה הן שהוא מארח בביתו – באהבה ובחיבה – נערים יקרים מהגבעות, כאלה שדבקים בארץ ובאדמתה וחושבים שהארץ הזו שייכת לעם ישראל ולא לזרים.

השלטונות נותנים צו לאלקנה כדי לומר לכולם: היזהרו! מי שלא יבגוד בנערים הללו, מי שיעז להישאר חבר שלהם, לאהוב אותם ואת חלומותיהם – יגורש, מטה לחמו ישבר, משפחתו תיאלץ להתמודד ללא האב הגולה.

ואני נזכר שוב במעמד המרגש על קברם של שלמה והראל, ושפתי דובבות: לא, לא מכרנו את יוסף, וגם לא נמכור את יוסף. ליבנו עם חולמי החלומות, הדבקים בארץ ומתנערים מחשיבה זרה, ולא עם בעלי הדרגות ורכבי השרד, אלה שקוברים תחת מעטה "אחריות" ו"סמכות" את חלום העם היהודי.

לא יהא חלקי עמכם, משליכי אחים אל הבור! יהא חלקי עם האחים האוהבים, כולנו אלקנה פיקאר!