מתיישבי יו"ש עומדים בימים אלה מול הדרדרות בטחונית חמורה. האמת שההדרדרות הזו היא תוצאה של חודשים ארוכים בהם צה"ל "מכיל" את ההשתוללות הערבית, ובכך בעצם מעודד אותה; והפירות – בצורת פגיעות בלתי פוסקות ביהודים – מגיעים לשיא חדש בימים אלה.
ברור שיש כאן בעית שורש של תפיסת העולם שמובילה את מערכת הבטחון. תפיסת השויון, ההחלטה שלא ברור מי צודק במאבק על הארץ, מביאה לזה שמערכת הבטחון אינה יודעת להחליט לעזור לטובים, והיא שומרת על "כולם". התוצאה של המהלך הזה אינו שויון, אלא עליית קרן הרשעות הערבית כלפי היהודים. כאשר לא מחליטים להכריע בעד הטובים ונגד הרשעים – הרשעים מרימים ראש, כיון שהם מנצלים את המצב לטובת מעשי רשעות גוברים והולכים, בחסות השויון המדומה שלא מאפשר להילחם בהם.
הניתוח הזה נכון על כל המערכת, אך מערכות מורכבות מאנשים, ופעמים רבות אנשים מסויימים מהווים דוגמה טובה וממחישים היטב את המצב המעוות. כך במערכת המשפט – הבנויה מעיוות יסודי ומוגדרת כ"ערכאות של גויים" – בלטה דמותו של שי ניצן כמי שמתח עד הסוף את הקור המשפטי הגויי כדי להילחם ביהודים החמים אוהבי הארץ (בעוד אחרים הצליחו לתת לחום היהודי שבליבם לבוא לידי ביטוי, גם על חשבון ההגיון הקר של המערכת המנוכרת). המלחמה האישית מול שי ניצן הביאה – הן לירידת כוחו, והן להצפת הרשעות המערכתית מול יהודים טובים.
במערכת הבטחון ביו"ש בולטת מאד דמות מרכזית – ניצן אלון, אלוף פיקוד המרכז (וכבר הזכירו לא מעט חברים את הצרוף "שי ניצן אלון"..). ניצן אלון גמר את תפקידו כמפקד אוגדת איו"ש לאחר חיכוכים רבים עם ציבור המתיישבים. המתיישבים הרגישו שהוא מתייחס אליהם כאל אויב. הוא הוחזר לתפקיד בכיר של אלוף הפיקוד על ידי שר הבטחון ברק כמעט במפורש על מנת "לטפל ביהודים". דעותיו השמאלניות ידועות, כמו גם היות אשתו פעילה בארגון "נשות וואטש", ארגון השמאל הקיצוני שממרר את החיים לחיילי צה"ל (שלא לדבר על ציבור המתיישבים). קשה להאמין שאלוף הפיקוד פועל ביד קשה נגד אשתו שמופיעה עם חברותיה וממררת את החיים לחיילים שתחת פיקודו...
בפועל אחראי ניצן אלון באופן ישיר למצב הבטחוני שבו פתחנו: הוא הורה "להכיל" את ארועי האלימות הערבית, ואף התבטא על כך במפורש בתקשורת. תחת פיקודו חוזרים ונשנים מחזות של חיילים צה"ל שסופגים מטחי אבנים ובלוקים, ומתנהגים כברווזים במטווח. מן הצד השני – כמעט כדבר המובן מאליו – מתנהג ניצן אלון באלימות קשה כלפי כל יהודי שמנסה להתגונן: הוא חתום על לא מעט צווים מנהליים שמגרשים פעילים יהודיים מאזור יו"ש; והמערכת מגלה אפס סבלנות ואף שמץ של אותה "הכלה" כלפי יהודים שפוגעים באויב הערבי.
את המעשים המרושעים שלו מכסה אלון במסוה של התנהגות "ממלכתית" ומחושבת: הוא מצהיר עד כמה הוא אוהד ודואג לאוכלוסיה היהודית, ו"משתתף בצער" על ארועים מצערים שהוא "לא הצליח למנוע" (הפגיעה החמורה בתינוקת אדל ביטון, שהגיע אחרי הפקרות גמורה בה "הכיל" הצבא את רגימת היהודים בכביש 5; או רצח אביתר בורובסקי הי"ד אחרי שהצבא מנע מיהודים להרחיק את הערבים המסתובבים בתחנות צומת תפוח). לצערנו לא מעט בציבור קונים – כך נראה – את דברי החלקות של מר אלון: הוא מוזמן לארועים, ומקבל גיבוי מאישי ציבור.
טוב מאד לקרוא לרֶשע בשמו, ולהציג את ניצן אלון כמייצג באופן בוטה וציני את התוצאות של הניכור ליהדות, והחלטת המערכת שאין כאן טובים ורעים. כך יומחש היטב כיצד מערכת שמתנכרת לעם ישראל מגיעה למצב בו היא עוסקת באובססיוויות ובכוחות רבים מאד בהגנה על רכוש ערבי במשך השבוע שאחרי שיהודי נרצח, כאשר במקביל – ואין ספק שמתוך שאיבת עידוד מהתנהגות המערכת – ממשיכים נסיונות רבים של רצח יהודים שבהם אין למערכת מספיק כוחות לטיפול... .
חשוב שלא להתרשם מאנשים בעלי פוזה "רצינית" שמסבירים בקול כבד מדוע אנשים קטנים כמונו אינם מבינים את עומק השיקולים העומדים בפני אלוף פיקוד. אנחנו דווקא מבינים היטב שמי שפועל מתוך ניכור ליהדות מפקיר יהודים, ושמי שכופה עלינו לחיות ב"שויון" עם אוכלוסיה של רוצחים מביא עלינו דם ושכול.
תודה רבה וישר כח לגרשון מסיקה, ראש המועצה האזורית שומרון, וכן למזכירות יצהר ולצופיה בורובסקי, שקראו לפטר את ניצן אלון מתפקידו, ולא היססו לומר במפורש שמאחורי ההפקרות עומדים אנשים, והאנשים הללו אחראים למעשיהם הרעים וצריכים לתת את הדין. ישר כח גם לפעילים שדאגו להפיץ בבית אל מיהו ניצן אלון, ובכך מנעו (אני מקוה) את הגעתו לשם כאורח מכובד.
