מי יחליף את מלאך החבלה?

לפני שהלשונות הרעות יתחילו להטיף אבהיר שראש ממשלת ישראל בעבר יצחק שמיר עליו השלום הוא זה שהכתיר בעבר את בנימין נתניהו בתואר "מלאך חבלה". אם כוונת המשורר בביטוי הנ"ל הייתה להקפאת בנייה, שחרור רוצחים, כניעה ללחצים, דריכה במקום, החלשת עמדות עקרוניות, ניהול משא ומתן עם אנטישמים ורוצחים, הבעת הסכמה עקרונית לחלוקת הארץ וכיוצא באלה מרעין בישין, כי אז מתברר ששמיר ז"ל ראה למרחוק ואף דייק להפליא.

ואינני מרחיב על הכחש, על הכזבים ועל ההונאות. מדוע? משום שככל הנראה זו דרכם של פוליטיקאים באשר הם אלא שנתניהו הביא הדברים למחוזות כאלה עד כדי שהרב מלמד, איש מתון וישר דרך המתרחק מלשון הרע כמו מאש העז לומר בפומבי שנתניהו הונה אותו.

דומה שאפילו חסידיו האחרונים של בנימין נתניהו נואשו ממנו. כל שתואר לעיל השית עלינו בשנות כהונתו ובהחלט יש מקום לחשש שהיד עוד נטויה. לא תמצאוני מתרשם ממלל, תקיף ככל שיהיה, בנאום כזה או אחר. המעשים והמחדלים הם המעידים על האיש ודומני שאין אפילו צורך לפרט.

השאלה היא מי האיש היכול להחליפו ולהנהיג קוממיות את אוהבי העם והארץ והעם כולו לעבר חוף מבטחים.

עיון חפוז (או מעמיק אם תרצו) ברשימת המחליפים הפוטנציאליים מגלה תמונה עגומה במיוחד. כל החושד בכשרים (כשרי הליכוד למשל....) יש לו על מה לסמוך. באופן אישי אני מתקשה להתרשם ממנהיגותם וחזונם של גלעד ארדן, סילבן שלום, בוגי יעלון ודומיהם. אמנם הם יודעים להשמיע את הזמירות הנכונות עלי במה אליה נקראו אד הוק אך בהגיע שעת מבחן ומעשה אצבעם מונפת תדיר בכיוון הלא נכון, כיוון המבטא חולשה, העדר מעוף, אובדן דרך וחזון, רפיון ואף כניעה. גאווה יהודית? עמידה על עקרונות? יוק!!

כך מוקמת לה בשקט העיר הערבית רואעבי, כך חוגגים מאות רבות של רוצחים חופש בבתיהם, כך מועברים כספים בטון ודלק לרוצחים בעזה וברמאללה וכך מוצרים צעדי היהודים בכל אשר ילכו בארצם.

בשורות האחוריות בליכוד משתרכים אלקין, לוין ודנון. סיכויי מי מאלה לקפוץ לראש ולהוביל זהים לסיכוייה של מירי רגב ואינם שואפים אפילו לאפס כך שמיותר להרחיב. מתבדל מכולם משה פייגלין שעל אף היותו משכמו ומעלה בהרבה עניינים החשובים ליהודים איננו מגיע לעת עתה לעמדת השפעה כזו בה יוכל לבצע את הדברים בהם הוא ואנחנו מאמינים ולהם אנו מייחלים. מה צריך לקרות על מנת שהאיש הטוב הזה ייבחר להנהיג? ככל הנראה אחת משתיים: או שיתחולל כאן אסון כללי ויהיה כל כך רע עד אשר יהודים בייאושם ייאותו לראות בו מנהיג, או שמשה ימשיך במסעו המייגע במעלה ההר כשהזמן יוכיח אם אכן לשם יגיע. שאלה ממן העניין היא –האם יש לנו הזמן לחכות?.....

על ליברמן ושות' דומה שאין מה להתעכב. מניעיו וכוחנותו של זה אינם קשורים, כך נראה, לחזון הנביאים אלא נסמכים יותר על גישה המזכירה את ידידנו ולדימיר פוטין – פרגמטיזם צרוף, ראייה נכוחה ואינטרסנטית של המציאות המזרח תיכונית וכוחנות, למראית עין לפחות.

"נערי החלומות" מהבית היהודי ממשיכים במיזם המסקרן של הבחירות האחרונות. בצד הצלחות נקודתיות הם מנחילים לנו רצף של אכזבות ומפחי נפש. המחדל החמור מכולם הנו ללא ספק שחרור הרוצחים ש"עבר בשלום". אני יכול להעיד ממקור ראשון שמפגשים קשים עם רוב חברי הסיעה (אחד על אחד) בניסיון נואל להעמידם על חומרת ההסכמה לפשע/מחדל הנ"ל, היו בתחום שבין מייאש למביש!! בנט עצמו מראה שהפרגמטיזם עולה יפה, לפחות בסקרים, כך שנותר בצריך עיון עד כמה גדול יהיה כוחו הפוליטי בעתיד ומה ישכיל לעשות עם כוחו זה. עם כל רצוני להיות אופטימי, אני מתקשה...

לעת עתה "מנהיג" אותנו המלאך.....