מדינת הלאום של מיהו יהודי

א. חוק הלאום –

הממשלה החליטה להעביר בכנסת חוק שיבסס ויעגן את מעמדה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. חוק זה הגיע מהתעוררות של שרים וחברי כנסת, שיזמו אותו כדי לטרפד את הפעילות והעבודה של ארגוני שמאל, אנשי תקשורת ובתי המשפט שמטרתם לכרסם ולעקור את הסממנים והזהות היהודיים של מדינת ישראל כדי להפוך אותה למדינת "כל אזרחיה".

התגובה הטבעית לשמיעת בשורה שכזו היא שמחה גדולה. הנה, סוף-סוף הימין זוקף את קומתו ומחזיר מלחמה. הנה עוצרים את ההתדרדרות של אובדן הזהות והערכים. יש כאלו שיראו בחוק זה מהפך ושינוי כיוון של ממש בדרכה של מדינת ישראל- הנה, אחרי שנים של שלטון השמאל, אחרי 'המהפכה החוקתית' של אהרון ברק וההשתלטות של השמאל הקיצוני על התקשורת, ממשלה ימנית מתעקשת ונלחמת על הזהות היהודית של מדינת ישראל. זה גם יכול להתפרש אצל רבים כהוכחה ניצחת לכך שהעיקר זה "להשפיע מבפנים". הנה חברי הכנסת מצליחים לעשות שינוי מהותי בסוגיות הליבה והזהות.

אבל... דווקא המציאות שאנחנו רואים כיום, בימים אלו ממש, היא שיחד עם חוקים כאלו שעוברים בממשלה, יש רק שחיקה שהולכת וגוברת אצל אותם אנשים ממש, בכל מה שקשור ליהדותה של המדינה בפועל - באחיזה בארץ ישראל, במלחמה באויב, בעבודה עברית, בצניעות ובחינוך היהודי. הסתירה הזאת מלמדת אותנו שאנחנו צריכים להתבונן ולהתייחס לעומק הדברים ולא רק לשמוח מתוך הסתכלות שטחית על מה שקורה בפוליטיקה.

רוב העם היהודי, מרגיש שייכות לזהות היהודית והקשר שלו להיותו יהודי הוא משמעותי מאד בחייו. רוב העם היהודי מאמין בחזון שיבת ציון והתורה מדברת אליו ונוגעת בו גם אם הוא לא מיישם ומקיים מצוות בפועל. את המציאות הזאת אנחנו פוגשים בכל פעם שיוצאים לרחוב, או כשנפגשים עם יהודים אחד על אחד (אפילו עם אלו שפועלים נגד יהדותה של המדינה). הנקודה היהודית הזאת שמתוארת בחסידות, האהבה הטבעית לה' והקשר והשייכות לעם ישראל, היא גם זאת שהניעה את אותם שרים לחוקק את 'חוק הלאום' הנזכר.

ב. בין הצהרת יהדות לחיים יהודיים –

אמנם, השאלה שצריכה להישאל היא שאם באמת זהו המצב, אם באמת לרוב היהודים יש אמונה כל כך חזקה ולב יהודי ער, איך באמת לא רואים את זה בפועל? כיצד חבורה קטנה כל כך בתקשורת מצליחה לקבוע את סדר היום? למה אנחנו רק הולכים אחורה מיום ליום?

התשובה היא שהיהדות היא באמת משהו שהוא 'מעבר' לעולם. הוא דורש חיים שונים, לא ככל הגויים.

כדי להיות יהודים צריך שורש של אמונה, נקודה יהודית בלב. היא טובה להתעוררות, לרצונות וכיסופים ולמנוף לתשובה. אבל בשביל לחיות חיים יהודיים באמת, חייבים תוקף של אמונה שיכול להתגבר על המניעות והמכשולים והניסיונות.

גם בחיים הציבוריים- להיות מדינה יהודית זה לא פשוט בכלל, זה כרוך ב'גזענות', בהתעסקות בכפייה דתית ובהסתבכות בזירה הבין-לאומית. בשביל זה צריך תוקף של אמונה. נקודת האמונה היא טובה לקישוט בלבד, להצהרות, אבל אין בה כוח לעמוד מול המניעות והעוצמות של העולם הזה.

ג. מיהו יהודי???

כבר בהתבוננות ראשונית, אפשר לשים לב שהחוק הזה תכל'ס לא אומר כלום, אין לו שום משמעות מעשית והוא חסר שיניים לחלוטין. אז מה יש כאן? – הצהרת כוונות יפה, הפגנה פוליטית חיובית.. באמת יפה, אבל...

אבל באמת, כשנכנסים לעומק, הסיפור של חוק הלאום הוא עצוב הרבה יותר ומסוכן בהרבה ליהדות.

למה הדבר דומה? – לאדם שנפצע פציעה חמורה שמסכנת את חייו. כתוצאה מהפציעה התפתח זיהום שהביא לאובדן כושר הראיה שלו. נתנו הרופאים לחולה תרופות אנטיביוטיות כנגד הזיהום ולאחר הטיפול שהחזיר לו את מאור עיניו, שוחרר מבית החולים ועשו לו מסיבת הודיה גדולה. אך למחרת נפטר החולה מהפציעה...

השמאל הקיצוני שואף ל"מדינת כל אזרחיה". זה באמת דבר נורא ואיום, זהו אובדן דרך מוחלט. אבל זוהי רק התפתחות צפויה וידועה מראש של ההמצאה הבלתי קיימת של "מדינה יהודית דמוקרטית", של הבדיחה הלא מצחיקה של מדינה יהודית עם שוויון זכויות מלא לכל אזרחיה.

בחוק הלאום כתוב שיכולה להיות זהות יהודית שהיא לא התורה הקדושה.

הבעיה במדינת ישראל היא לא אובדן הזהות, זהו סימפטום מתבקש של הנגע. הבעיה במדינת ישראל היא דווקא ההגדרה שלה כיהודית. מקימי מדינת ישראל, מראשית התנועה הציונית – החליטו להגדיר מחדש את הזהות של העם היהודי ולהשתמש בשמות "ישראל" ו"יהודי" למה שבפועל הוא לא יהודי ולא ישראלי. עד כדי כך שבעיני יהודים רבים, תמימים ופשוטים, להיות יהודי פירושו להיות אזרח במדינת ישראל ולשרת בצה"ל.

הנקודה הזאת, ודווקא זאת, הייתה לעיני גדולי ישראל שהתנגדו בתוקף לרעיון הציוני, למרות שהתייחסו בחיבה לרעיון של יישוב ארץ ישראל. נזכיר שניים מהם – הראשון הוא בעל ה"אבני נזר" ששלח את חסידיו לרכוש אדמות ולהתיישב בארץ הקודש, אך כאשר הציונות התפשטה הורה להם להפסיק.

השני הוא הרבי הרש"ב, האדמו"ר מחב"ד שכתב כך:

"הציונים הרעו לעשות הרבה מחברת מפיצי השכלה [המשכילים], שחברת מפיצי השכלה נתנו לעם דבר נוסף על התורה... אמנם האיש המשכיל הזה יודע שהוא סר מדרך התורה והמצוות ואינו יהודי רח"ל, ויש תקווה שלעת מהעיתים ישים אל ליבו וישוב אל ה' באשר אף על פי שחטא ישראל הוא, ויש בו ניצוץ אלוקי, וכל זה כאשר יודע שכל אחד ואחד מישראל צריך לקיים תורה ומצוות וכשאינו מקיים – אינו יהודי.

אבל הציונים התחכמו לרעה הרבה יותר ונתנו את הלאומיות תמורת התורה והמצוות, וכמו שאמר אחד מראשיהם במכתב גלוי "אשר לא זהו יהודי שמקיים את התורה והמצוות, כי אם שהוא ציוני. אף שאינו מניח תפילין ואינו שומר את השבת רחמנא ליצלן, ועוד ועוד הרי הוא יהודי

ועוד העבירו רחמנא ליצלן יהודים כשרים לעקור מליבם כל עניין קדושת התורה והאמונה בה', וקיום מצוות מעשיות, בזה שלקחו מאיתם הנחת חיוב תורה ומצוות ומשרישים בליבם שבלאומיות – הינם יהודים גמורים. וממילא כל הנלכד בשחיתותם ואביזרייהו, יורד שאולה ואין תקווה חס ושלום".

ד. זאת לא מדינה יהודית!!

חוק הלאום מגדיר את ישראל כמדינה יהודית – לכאורה מדובר בצעד חיובי. אבל השאלה שאנחנו צריכים לשאול היא- מיהו יהודי? מהו יהודי? ובכלל, האם מדינת ישראל נעשית ליהודית בעקבות חוק כזה? ודאי שלא. מדינה יהודית מתנהלת עפ"י חוקי התורה, מדינה יהודית איננה דמוקרטית ומדינה יהודית מגרשת את הגויים ובונה בית מקדש.

החוק הזה הוא המשך של אותה דרך של הגדרה מחודשת של המושג "יהודי" – ללא מחויבות לתורה ומצוות, ללא מצוות מעשיות, בלי קשר להשי"ת. פעם זה נעשה על ידם במזיד, מתוך כוונה לשרש את היהדות ולהחליף אותה ב'לאומיות'. שעל זה זעקו אותם צדיקים שצוטטו לעיל. היום רובם ככולם כבר תינוקות שנשבו בבלבול הנורא הזה. בגלל שלא הקשבנו לצדיקים אז – גדל דור שכל התעוררות של הנקודה היהודית, של האהבה הטבעית המסותרת בליבו, נשאב ונשבה ומתפרש בידיים זרות לחיזוק הלאומיות בלי קבלת עול מלכות שמים.

לכן – חוק הלאום שמגדיר את "ישראל" כמדינה יהודית הוא רק מסוכן יותר עבור עם ישראל. כפי שלימד אותנו הרבי הרש"ב – כאשר מישהו יודע שהוא עובר על התורה ומצוות ונעשה בזה אינו יהודי (לאותו רגע, כמבואר בתניא), יש לו סיכוי ודרך לחזור בתשובה. אבל כאשר אנחנו חושבים שמה שבידינו זוהי היהדות, שהמדינה שאנחנו גרים בה היא מדינה יהודית, איך נדע מה איבדנו? מה הסיכויים לחזור בתשובה? הרי עלול להתקיים בנו מה שכתב הרבי הרש"ב – "ואין תקווה חס ושלום לאחריתם" ר"ל.

אנחנו כבר שקועים עמוק בתוך המחלה הזאת, אנחנו כבר לא זוכרים מהו המושג "יהודי", על מה חלמו כל הדורות, בשביל מה רצינו כל כך לבוא לארץ ישראל ועל מה סבלנו בשמחה ובהכנעה את ייסורי הגלות. גזלו לנו את ה"יהודי" ואת ה"ישראלי" והמירו את כבודנו בתבנית שור אוכל עשב...

זאת הסיבה האמיתית, שבד בבד עם החלטת הממשלה לחזור ולהצהיר על הערכים הציוניים ולהגדיר את אופייה ה"יהודי" של המדינה, היא ממשיכה לכרסם ולטשטש את היהדות, את ההבדלה בין ישראל לעמים, את הצניעות ואת הברית עם ארץ ישראל.

מה הפיתרון? הפיתרון הוא כבר נושא בפני עצמו. אבל כדי להתחיל, כדי לפדות את הניצוץ היהודי, אנחנו צריכים (אחרי ההכנעה והנאמנות המלאה לה' ולתורתו) להבדיל בין ההתעוררות, שבאה מניצוץ חיובי במקורה, לבין התוצאה השלילית שלה, שהיא הקריאה למדינה לא יהודית – מדינה יהודית ולשים לב לסכנה הגדולה הטמונה בה.