'האוהל של החבר'ה'

אחרי שהתגוררו בגבעת הבאלדים מזה כשנתיים וסבלו מעשרות פינויים, גנבות, מעצרים ועוד כל מני רדיפות, עזבו מספר בחורים את המקום מפני הקושי הגדול בעמידה בלחצי החיים תחת הרדיפה האובססיבית של רשויות המדינה ובראשם הש.ב.כ.

אותם בחורים הקימו לעצמם אוהל במקום אחר, שהרי הם צריכים מקום לישון בו, להניח את חפציהם ולחזור אליו אחרי יום עבודה.

אבל לא עבר זמן רב ובמהלך אחד מהפינויים התכופים בגבעת הבאלדים, עברו הכוחות ו'על הדרך' לקחו את 'האוהל של החברה' ואת כל תוכנו, למרות שהיה מרוחק מגבעת הבאלדים כשלושה קילומטרים.

מחוסר ברירה הלכו 'החברה' לאזור אחר, כעשר דקות נסיעה מהבלאדים, ושם, ליד מקום יישוב קיים אשר לא סובל מהצקות, חשבו 'החברה' למצוא מקום שקט לגור בו בלא שירעו ויתנכלו להם.

אך לא צלח בידם ואך תוך שבועיים שלושה גם משם פינו אותם. חשבו החברה לעצמם, אולי יד המקרה היא ואין הדבר מכוון, והקימו במקום אוהל חדש.

אך אחרי שבועיים כשהרסו להם שוב את האוהל, הבינו החברה שגם שם אין להם מקום ונדדו למקום חדש. הפעם, הם אמרו לעצמם, נלך למקום שקט בשטח נקי בין שני ישובים יהודיים. אזור רגוע ללא עימותים. אך גם שם עברו רק שבועיים והנה ביום שני לפני שבועיים - שוב פינוי.

איזו הרגשה נפלאה יש בליבם של הבחורים. לאחד אין זכות למקום לחיות בו, לשני אין זכות להחזיק בחפצים אישיים, לאחר אין זכות להסתובב חופשי בחצי ממרחבי ארצו ואף ליצור קשר עם חבריו, ולחבר אחר בכלל אין את זכותו הבסיסית ביותר - לקחו ושמו אותו בבית הכלא בתנאים מחמירים ללא משפט וללא שעבר כל עבירה.

אז לבית משל עצמם ולחבל נחלה הם לא זכאים. לא דיברנו על תמיכה הומנית, על אוזן קשבת לבני נוער או עזרה חיצונית אחרת.

מדובר פה בחברה שרוצים להסתדר בעצמם על פי השקפת עולמם, ויש להם את הכוח והאמצעים בשביל זה. הם לא מחפשים עזרה. רק שלא ידרכו עליהם, ירמסו אותם ויגנבו להם את החפצים, יבואו כל לילה להעיר אותם ולקחת מהם פרטי זיהוי, ושלא יעצרו אותם וישימו אותם בכלא בלי שעשו שום דבר רע.

אך המציאות הפוכה. הרדיפה האובססיבית אחר נוער הגבעות פוגעת בהם ע"י דריסת ורמיסת זכויות היסוד הבסיסיות ביותר לבן אנוש.

זהו דיכוי ממש כמו בדיקטטורות אפלות מהעבר. דיכוי הרצון לחיים עצמיים. כנופיית הש.ב.כ. שמה לעצמה לנס לדכא את הרצון לחיות חיים עצמיים בלא תלות בדרך התרבות החיצונית. כי הרי 'החברה' בסך הכול רוצים לחיות חיים עצמיים. בשביל רצון זה הם מוכנים לגור באוהל בלי חשמל ובלי מים.

הרדיפה אחריהם הגיעה לשפל של מוסריות הבא לידי ביטוי בהתעללות חסרת שחר בכל מה שקשור ל'נוער הגבעות'.

על פי כללי הדמוקרטיה לכל אדם ישנה הזכות הבסיסית לחיות, אך היום מרשים לנו לחיות רק אם ניצק לתוך חיינו את הערכים שמכתיבה התרבות של אלו העומדים בראשות השלטון. משחקים בנו כבובות ע"י מהנדסי אנוש ומעצבי דעת קהל, ומפעילים עלינו לחצים פסיכולוגיים ופיזיים למען אשר תוכן החיים היצוק בנו יהיה כרוח שאר האומות העולם ה'נאור'.

אמנם ע"פ התורה ארץ ישראל איננה רק מקום פיזי לקיום גופנו, ויש עלינו לכבוש, להוריש וליישב את כל הארץ גם בלי להזדקק לזכויות הדמוקרטיות.

אבל לפחות את הזכות הבסיסית האנושית למקום פיזי לחיות בו ללא תלות בתרבות כלשהיא תתנו לבני העם אשר שב לארצו.