"בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ"- ה' ברא את העולם באופן שתהיה בו בחירה. "זה לעומת זה עשה אלוקים", שברא את העניינים הארציים החומריים שמושכים את האדם רק לצד הרע, לעומת העניינים השמיימיים, שמושכים את האדם לצד הטוב.
"והארץ," הארציות כשלעצמה, שקיעה בחיי חומריות- "היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום". ומה יעשה מי ששקוע בחושך?
"ויאמר: אלוקים- יהי אור!"
כדי להאיר את כל מחשכי הנפש, צריך לקבוע כלל יסודי: "באורך נראה אור"! עצת ה' הראשונה היא שיהודי יחדיר בקרבו את אור ה'. ואם יהודי בחושך, עליו לבקש מה'- אלוקים, יהי אור! ואז ה' עוזר לו- ויהי אור.
"ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך".
העולם הזה מתעתע בנו מאד. עלינו לדעת לעשות הבדלה, להבדיל בין אור לחושך. לא לקרוא לחושך בשם אור.
גם בענייני אור אלוקותו יתברך, צריך זהירות. לא להתפעל מתפילות, ואף לא מלימוד "תורה", אם חסרה אנושיות בסיסית. אם התחום שבין אדם לחברו לוקה בחסר. אם חלילה יהודי רואה רק את עצמו ולא מרים את מבטו להיות אכפתי ולבבי לזולתו, הרי שהוא נמצא בצמצום הדעת ובחושך.
הלוואי ונזכה להתחבר למקור החיים באמת, לאור באורו יתברך , כאשר הבסיס הוא בתחום שבין אדם לחברו, ורק על גבי התחשבות ואכפתיות, לקלוט את אור ה' בענייני תורה ותפילה
