אנחנו עם ישראל, עם קדוש. כולנו טובים. טבע הנפש שלנו הוא טוב, והטוב רוצה להיטיב גם לאחרים. איננו יכולים לעשות עוול, לפעול ברשע ובאכזריות. באנו להאיר את העולם, למלא אותו באור, בטוב, בחסד ברחמים ובחמלה. אך בל נטעה. מולנו יש רשעים ארורים, מלאי רוע ואכזריות, חסרי אנושיות. את אמות המידה של מוסריות לא נשאב מבארות נשברים אשר לא יכילו המים, אלא אך ורק ממקורות קודש של היהדות!
התורה היא נצחית. ומושגי היהדות אלוקיים המה. דברי התורה הם דברי אלוקים חיים, אליהם ניגש בחרדת קודש ובצימאון.
בחיינו האישיים נצטוינו על עבודת המידות. אם יהודי עשה לך חלילה עוול, תתעלה על עצמך, תבליג. לא תיקום ולא תיטור את בני עמך! ואם זכית ואתה מן הנעלבים ואינם עולבים, מעלתך גדולה מאד. זאת עבודת נפש קשה, ולכן נאמר על המעביר על מידותיו שמעבירים לו על כל פשעיו!
אך בל נשכח, בל נטעה. לא הרי החיים הפרטיים בין יהודים כהרי היחס לאוייבינו הארורים.
ערך עליון וחשוב ביהדות הוא הנקמה! הגמרא מלמדת אותנו ש"גדולה נקמה", ו"במקום שצריכה נקמה דבר גדול הוא"!
כולנו יודעים שלימוד התורה הקדושה הוא ערך עליון ונשגב. "תלמוד תורה כנגד כולם". וכאשר לומדים תורה מפי צדיקים אמיתיים לימוד התורה הוא כ"כ עוצמתי, משריש בנפשות התלמידים יראת שמיים ופרספקטיבה אחרת על העולם.
מול סחף של עולם שלם אחרי הבל ושטות, כמה חשוב להידבק במנהיגים צדיקים גדולי עולם שמקדישים את חייהם לעבודת ה' ומפיצים תורת אמת בעם ישראל!
נתאר לעצמנו לו יכולנו לשמוע שיעור מגדולי עולם של דורות קודמים, כמה היינו מתעצמים, מתעלים, מתרוממים!
כמה זכו עם ישראל ביציאת מצרים ואחריה בתקופת המדבר להנהגתו של משה רבינו, המנהיג הרחמן, אוהבן של ישראל, שלא קם נביא בישראל כמותו, אשר ידעו ה' פנים אל פנים! מי יכול לתאר את גדולתו של משה רבינו? את הדעת הנכונה שהשפיע על עם ישראל?
והתורה מתארת בסוף חומש במדבר את התפקיד האחרון שנתן הקב"ה למשה רבינו לפני הסתלקותו מן העולם הזה לגנזי מרומים. נקמה!
"נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים, אחר תיאסף אל עמך". משה רבינו היה יכול להבין שהוא לא נפטר מהעולם עד שנוקם בגויים הרשעים שהחטיאו את ישראל. יכל לדחות את הנקמה בכמה שנים, כדי להישאר יותר זמן עם עם ישראל, להרוויח זמן יקר בו ילמד את עם ישראל תורה, כמה שזה חשוב! ובכל זאת הזדרז משה רבנו וגייס את עם ישראל "לתת נקמת ה' במדין"! מיד, בלי להתעכב, בלי לעשות חשבון!
ועל כך אומר המדרש תנחומא "משה מתאווה לראות בנקמת בני ישראל!"
למעלה מחודש עבר מאז הטבח הזוועתי והנורא שהיה ביום שמחת תורה. איזה חילול ה', איזו זוועה!
כולנו מבינים שהחיים אחרי שמחת תורה תשפ"ד אינם כמו החיים לפני כן. הרבה מדברים איתנו שצריכים בעת הזאת לחזור בתשובה, להשתנות. אנחנו רואים אחדות מופלאה בין נשמות ישראל, עם נפלא מלא אהבה וחסד, מלא אכפתיות ולבביות. המחיצות בין מגזרים נופלות ומתגלה שכולנו בני איש אחד אנחנו. כולנו אחים אוהבים וקשורים זה לזה. הרבה יהודים חוזרים לשרשים, מניחים תפילין, שומרים שבת וטהרה, אשרינו!
יחד עם זאת עלינו לחזור בתשובה גם במובן הלאומי. לשאוב את אמות המידה של רחמנות מתורתנו הקדושה בלבד, לא ממקורות זרים. שהרי רחמנות על אויבים ארורים היא אכזריות בלתי נתפסת על עצמנו, על ילדינו, טובי בנינו, על אחינו ובשרנו!
ודם אחינו זועק אלינו מן האדמה, והקול האלוקי זועק מסוף העולם ועד סופו: נקמה! נקמה! נקמה!
הלוואי יחזרו בתשובה לאומית גם האמורים להיות מנהיגי הציבור בימינו, ויורו על הרמת קרן ישראל בצורה ממלכתית, ילמדו את חיילינו הגיבורים הצדיקים האמיצים על קדושת וגדולת הנקמה באויב, שהיא קידוש ה'!
ותתקיים בנו תפילת הפייטן: "לחם את האוייב כי ידו גברה, אכל את פריה ועוד ידו לא קצרה, שלח בו חימה, זעם ונקמה, יאמרו העמים כי שמך נקרא, אל נורא, אל נורא!"
