כוחות צבא נכנסו הבוקר לשכם במבצע חטיבתי בפיקודו של מח"ט שומרון אל"מ רועי צוויג. בהקלטת הקשר שהופצה לתקשורת נשמע צוויג כשהוא מדרבן את הלוחמים לקראת הכניסה ומזכיר את הבטחת הקב"ה לאברהם אבינו - לזרעך אתן את הארץ הזו, ומדגיש את חשיבות הכניסה לשכם לאור יום.
הכוחות נכנסו, איבטחו את העובדים ששיפצו מחדש את קבר יוסף שחולל, ויצאו. בדרך כמובן חטפו אבנים, סלעים ובקבוקי תבערה מהמוני ערבים.
מחד, רבים התרגשו. לא כל יום שומעים קצין בצה"ל מדבר באופן אמוני שכזה, חדור בצדקת הדרך. ב"הארץ" ובקרב השמאל הרדיקאלי מיהרו כמובן לגנות את המח"ט.
אולם אצלי התחוללו רגשות מעורבים. קבר יוסף עדיין מופקר ומחולל. הכוחות עזבו את שכם ושוב נטשו את יוסף הצדיק.
ויתרה מכך, גם שיפוץ הקבר עצמו נתון בדיון. ההלכה אומרת כי בית כנסת שחרב אסור לעקור את העשבים שצמחו בו "מפני עגמת נפש". ומסביר הרמב"ם את דברי המשנה של רבי יהודה: "עגמת נפש - רוצה לומר שיכאב הלב כשיש בו עשבים וישתדלו בבניינו אם יוכלו, או תכנע נפשם וישובו אל ה' אם אין בהם יכולת לבנותו".
אינני תלמיד חכם ולא מעוניין להיכנס לדיון ההלכתי שבו סברות לכאן ולכאן. אבל בעניין המהותי. הלב של רבים התרחב לשמע דבריו של מח"ט שומרון ולמראה כוחות צה"ל באור יום בקבר יוסף. ואת רוחב הלב הזה בדיוק רבי יהודה רוצה למנוע כשהוא קובע שאסור לעקור את העשבים בבית הכנסת החרב.
את התחושה של "הנה, לפחות עקרנו את העשבים מבית הכנסת החרב" - לפחות שיפצנו את המצבה ונכנסו לכמה שעות לשכם.
אסור לנו שרוחב הלב הזה ישכיח מאיתנו את כאב הלב על כך שיוסף הצדיק עדיין מופקר. ששכם שוממה מיהודים כמו שזעק הרב צבי יהודה "איפה שכם שלנו?".
הדרישה לשוב לקבר יוסף הצדיק וליישב את שכם ביהודים היא דרישה שחייבת להישמע, היא דרישה שחייבת לעמוד בראש סדר היום, ואוי לנו אם פעילות של צה"ל במשך כמה שעות בשכם תשכיח אותה מאיתנו.
קדימה, לחזור לשכם! 1 י"ג ניסן תשפ"ב 21:57 עבריה