המקום – אהל המחאה של בני משפחת שליט. הזמן – אמצע שנת 2011 למניינם. קבוצה של אזרחים מודאגים ואני בכללם עומדים מול האוהל, בידינו שלטים כשעל אחד מהם תמונות למעלה ממאה וחמישים יהודים שנרצחו על ידי מחבלים אותם שחררה ישראל בעבר ובפינו זעקה – אל תטעו שוב, דם יהודי יישפך !!
לא תתפלאו לשמוע שלא חלף זמן רב וכמה ניידות ובהם אנשי משטרה ויס"מ הגיעו על מנת לפנות אותנו מהמקום. האוהל של משפחת שליט שהיה מוקד עליה לרגל לתומכי עסקת ההתאבדות הקולקטיבית נטוע לבטח במשך חודשים ארוכים ואילו אנחנו המתנגדים וזועקים את האמת הקודרת לפיה יישפך דם יהודי מורחקים מהמקום.
ככה זה כאשר פסיכוזה המונית של עדר שטוף מוח פועל בכוחנות ובעידוד תקשורת ריקנית תוך שאינה מותירה לאחרים המבקשים להשמיע קול אחר כל סיכוי.
חלפו שנים לא מעטות במהלכן אכן חזרו משוחררי העסקה, עסקת שליט, לרצוח ולפצוע יהודים – בסך הכל כמה וכמה מאות. ואז הגיע טבח שמחת תורה. בראש הרוצחים הנאצים עמד אחד ממשוחררי עסקת שליט, יחיה סינוואר שמו. המחיר בדמים עולה על כל דמיון – ישובים שלמים בעוטף נחרבו, כמאתיים וחמישים אזרחים נחטפו לעיר המוות עזה, למעלה מאלף מאתיים אזרחים וחיילים נטבחו, מעשי אונס, התעללות סדיסטית, ביתור גופות והתעללות בחיים ומתים כאחד – זוועת עולם.
ובהמשך מלחמה עקובה מדם. מאות חיילים הרוגים, מעל חמשת אלפים חיילים פצועים בגוף ומספר דומה של פגועים בנפש (כאלה שהוכרו כנכים אלא שבנוסף להם עוד אלפים רבים מאד הסובלים מפוסט טראומה בדרגות חומרה שונות). אומה שלמה הוכתה הלם ראשוני ובהמשך נדרשה לגבורה ותעצומות נפש שאין כדוגמתם כדי לעבור ממשבר נוראי לניצחון ומיגור אויבים.
וכל זה פועל יוצא ותוצאה ישירה של אותה עסקה אומללה, מסוכנת, הרת גורל ומופקרת אשר החתימה עליה שחררה אמנם את "הילד של כולנו" אך בה בעת גזרה על אומה שלימה פוגרום, מוות, אונס, שבר, שברון לב, נכות, שכול וכאב לב צער ויגון ברמות המאיימות על שלימות הנפש, הפרטית והלאומית – כך ממש !!
וכעת, בחלוף כשלוש עשרה שנים ועוד קצת, בעוד בנינו נלחמים בנאצים הערבים, בעוד לבבות האומה ופרטיה פצועים, מדממים וכואבים, בעוד רבבות רבות של יהודים מנסים למצוא מרגוע ומרפא לנפשם ואלפים עסוקים בשיקום גופם ומה שנותר ממנו – בשעת כאב, צער, אבל ושכול – אנו שוב עומדים בפתחה של עסקת מוות נוספת. הטבח הבא מרחף מעל כולנו חלילה. הכתובת אינה רק על הקיר – היא חקוקה באותיות הכתובות בדם בלב רבבות משפחות, ביישובים רבים מספור, בקהילות דואבות, חלקן נאחזות בשפיות ובתקווה בכל כוחן כדי לא לאבדן. האימה והאכזריות אותם חווינו אך לפני שנה וקצת והכאבים תוצאת המלחמה ונוראותיה נוכחים בחיי האומה כולה. האוזניים אינן חדלות מלצלצל, הלבבות פועמים מזה למעלה משנה בחוזקה, הרעד שאחז בכולנו אינו מרפה וכך גם החרדה והדאגה של כולנו לשלום בנינו.
מי מבין מקבלי ההחלטות שירים ידו בעד רצח יהודים רבים נוספים, מי שייתן יד להנחתת מכה ניצחת על ההרתעה הישראלית, מי שיתמוך בפשע מוסרי וערכי נגד אזרחים וחיילים רבים מספור, מי שבמועל ידו זה יהיה כמי שמבזה את הנופלים במערכה וצוואתם ומעביר מסר לנכים ולפצועים שקרבנם היה לשווא – כל מי שיעשה כך לא ינקה, אם לא בדיני אדם כי אז בדיני שמיים.
ההיגד האלמותי "נצח ישראל לא ישקר" אינו רק הבטחה לקיום נצחי של האומה. זוהי אמירה המחייבת הנצחת מוסר יהודי, שאיפה לצדק אלוקי וחתירה לאמת באמירות ערכיות ומוסריות כמו גם במעשים.
הציווי הזה אמור לחייב, כך ממש, כל המצוי בעמדת כוח לקבל החלטה כה גורלית – לדחות מכל וכל הפקרות מדינית, צבאית, יהודית, מוסרית, וערכית...כזו המגולמת בעסקה העומדת על הפרק. על מנת לפעול כך יש צורך בעמוד שדרה מוסרי, באומץ ציבורי, בראייה נכוחה של המציאות תוך הפקת לקחים מקורותינו בעבר במצב דומה ומעל הכל באמונה שלמה בצדקת הדרך, אמונה שתאפשר דחיית עסקת ההתאבדות הקולקטיבית שעל הפרק.
