אמת פשוטה על בגץ והרפורמה

נוכח האירועים אבקש להפנות תשומת הלב לנקודה שרבים אינם מודעים לה (או שאינם מפנימים את המשמעות הנגזרת הימנה), והדברים אמורים לגבי הדיוטות ופוליטיקאים כאחד. כוונתי לכך שבג"ץ בכלל ואסתר חיות בפרט אינם רשאים לדון ברפורמה ובחוקים שיחוקקו במסגרתה. לקמן אפרט הסיבות.

והנה, בדרך פלא, אנו שומעים התייחסויות לחקיקה המתהווה, כאלה המעידות על ליקוי מאורות ו/או חוסר הבנה מוחלט בעקרונות יסוד בשיטת המשפט הנוהגת בארצנו ואף ברוב שיטות המשפט בעולם.

רוב הפוליטיקאים ככולם שותפים לשיח שכותרתו "מה יקרה אם הבגץ יפסול את הרפורמה". עיתונאים ופרשנים מהמרים איש איש לפי הערכתו – האם בגץ יפסול את חוקי הרפורמה כולה או חוק אחר מבין רכיבי הרפורמה המתהווה. חלק אומרים שיש לכבד את החלטת הבגץ למרות הקושי שבדבר  ואילו אחרים אומרים שלא יעלה על הדעת שלא לכבד את החלטת הבגץ.

כולם כאחד טועים ועצם קיום הדיון מעיד על כך.

בשורה ארוכה של פסקי דין מפי בית המשפט העליון עצמו נקבע והוצהר כי לריבון (העם באמצעות נבחריו בכנסת) יש עליונות מכרעת וברורה על פני בית משפט, כזו שאינה מוטלת בספק, כזו בפניה לעולם "ירכין בית המשפט את ראשו". העיקרון הזה הוא המסד הבסיסי למשטר הדמוקרטי ובו הפרדת הרשויות ולא ניתן לערער עליו.

בנוסף, כלל ידוע במשפטים הוא איסור על דיון במקום בו יש ניגוד עניינים. המקרים רבים וידועים ולכן לא ארחיב. אציין רק את המובן מאליו – בית המשפט העליון יימצא בניגוד עניינים מובהק, חריף וחמור אם וכאשר תוגש אליו עתירה בעניין הרפורמה המשפטית המוצעת.  כידוע, זו מתייחסת להרכב בית המשפט ואופן בחירת השופטים, לכללים של השפיטה, לאיסורים ולמגבלות. עצם העלאת האפשרות שהעליון יקיים דיון כזה אינה יכולה לעלות על הדעת.

כל שופט באשר הוא חייב להתייצב על כס השופט כאשר הוא בדעה נקייה, בלתי משוחד, נטול פניות ופתוח לשכנוע על פי ראיות ו/או טיעונים משפטיים שיובאו לפניו. והנה, השופטת חיות התייצבה בכנס נגד הרפורמה בסמוך לאחר פרסום עקרונות הרפורמה המוצעת שם נשאה נאום מקיף על היות הרפורמה "ריסוקה של מערכת המשפט"!! לא פחות ולא יותר. לאחר דברים אלה ברי לכל כי חיות פסלה עצמה מלשבת בדין בכל מה שקשור לרפורמה.

תסריט הזוי בו השופטת חיות דנה בכשרות חוק העוסק בה עצמה כמו גם בחבריה למליאת העליון בכלל, בצירוף קביעתה זה מקרוב שהרפורמה המוצעת מהווה ריסוק מערכת המשפט הוא אפשרי רק במקום מוכה שיגעון, מקום בלא הפרדת רשויות, מקום בו יש דיקטטורה של בית המשפט.

מכאן ברור ומובן מאליו שאין להתייחס כלל לכל פסיקה של הבגץ בעניין הרפורמה המשפטית שעל סדר היום וכל פסיקה כזו במקרה שחלילה תינתן היא כעפרא דארעא.