בין איתן רונד לאיתן פונד

זה לא סתם, ויש בזה סימן למחשבה מעמיקה. איתן פונד ואיתן רונד הם שני נציגים שהציגו לפנינו שתי הצגות מפעימות, שיש ללמוד מהן וליישם אותן. חתירה למגע, אחריות ונטילת סיכון אישי שיש בו פיקוח נפש, הוא צל"ש אלוקי המצויין בפרשה שקראנו השבת. דברי הכוהן המשיח לחיילי צבא הגנה לישראל היוצאים לקרב מדגישים: "אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו". ארבע אזהרות 'אַל', מיועדות לעידוד לחיזוק ולהעצמה של החיילים המוסרים נפשם להצלת כלל ישראל.

לשני הנציגים האלה אותו שם פרטי וכמעט אותו שם משפחה. האזרח הגדול המכונה 'איתן האזרחי' הוא אברהם אבינו (בבא בתרא טו), האציל מרוחו הענקית  וממאבקו ההירואי על שני האיתנים האלה, שהיום בסמוך לחודש האיתנים ניתן לבחון את הדבר. העיתונאי קלמן ליבסקינד (מעריב ופורסם גם ב'קול היהודי'), פרסם שמדריך הטיולים איתן רונד שהסתער על המחבל בארמון הנציב (עשרה בטבת תשע"ז), קיבל הודעה מצה"ל לפיה הופסקו כל ההתקשרויות אתו להדרכת טיולים.

וכאן הבן התם שואל מה בין רונד לפונד? איתן פונד שתפקד כמפקד פלס"ר בגבעתי במבצע 'צוק איתן', תחת פיקודו של רס"ן בניה שראל הי"ד, יצא למרדף בתוך מנהרת לחימה אחרי מחבלים שחטפו את הדר גולדין, והשליך נפשו מנגד להצלתו של הדר. על המבצע ההירואי הזה הוענק לפונד עיטור המופת, שזו הייתה לשונה: "לאחר שקיבל את אישור מפקדו נכנס סגן איתן לבדו למנהרה הצרה והחשוכה, אך בשל קשיי עבירות יצא ממנה ופשט מעליו את אפוד המגן. לאחר מכן, נכנס סגן איתן בראש חוליית מפקדים לתוך מנהרת הטרור כשהוא מצויד באקדח בלבד, והחל להוביל את הכוח בתוך המנהרה. תוך סיכון אישי גבוה ותחת חשש ממשי מפני הלא נודע, המשיך סגן איתן להתקדם מרחק של מאות מטרים בעומק המנהרה, במטרה לחלץ את מפקד הצוות הנעדר, סגן הדר גולדין זכרו לברכה".

במילים אלה ממש כותב הרמב"ם על הנכנסים לסכנות המלחמה שקראנו בפרשת השבוע (שופטים הלכות מלכים ומלחמותיהם ז,טו): "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה,  וידע שעל יחוד ה' הוא עושה מלחמה. וישים נפשו בכפו ולא ירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זיכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה". מה זה 'ישים נפשו בכפו' אם לא סיכון אישי גבוה כלשון העיטור? מה זה 'ישען על מקווה ישראל' אם לא שני האיתנים האלה שהתגברו בחירוף נפש על הקמים עלינו להורגנו?

הוא אשר אמר מפקד חטיבת גבעתי עופר וינטר טרם היציאה למבצע צוק איתן בדף מפקד לקרב:  "ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי העזתי, אשר מחרף מנאץ ומגדף אלוקי מערכות ישראל.. אני נושא עיניי לשמים וקורא עמכם 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. ה' אלוקי ישראל הייה נא מצליח דרכנו אשר אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד האוייב המנאץ שמך".

מי אם לא איתן פונד היה נאמן לדבר המפקד? מי אם לא איתן רונד היה נאמן לרוח הקרב הצה"לית, שדורות של מפקדי גדודים וחטיבות נשאו שם שמים להצלחת הלחימה הנועזת? גוליית העזתי הטמא מחד, והכוהן המשיח הטהור מאידך, מתערבים בשיח שפתיו של שליח הצבור בימים הנוראים הממשמשים ובאים, שיצאו מפי מפקד הגדוד ויושמו הלכה למעשה.

אשרינו שזכינו לחיילים של עוז ותושיה שלא בורחים ולא מתקפלים, לא נסוגים ולא נכנעים לרוחות זרות ולתכתיבים חברתיים. "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר". "נרננה בישועתך ובשם אלוקינו נדגול", ונניף דגל של שם שמים עם החיילים היוצאים לקרב. זה לא סתם ששלושת החלוצים האלה יצאו לקרב בשמחת עולם עגולה על ראשם. הם נטלו אחריות והובילו מאבק. הם הדוגמה והם הדרך שלא נרתעת ולא נסוגה מפני האמת.