בין דתן ואבירם ל"שוברים שתיקה"

עם ישראל מתאפיין בתכונות רבות. אחת המרתקות שבהן היא הקנאות לחירות. עמנו אינו משלים עם עול זר בדיוק כפי שאי אפשר להחזיק ציפור דרור בשבי.

בין אותן תכונות (שרובן טובת) מוצאים גם אחת מדהימה, כמעט בלתי נתפסת: יצר החסלנות העצמית. מדובר באותו מיעוט בטל בשישים (אך צעקני) אותו אבחן זאב ז'בוטינסקי במאמרו המאלף "אנשי הלהכעיס". אותן בריות משונות המוכנות להקריב את חירותן על מזבח ערכים מזויפים שכל כולם צביעות וכפל מוסר.

נראה כי שורשי הרעה נעוצים במייסדי תנועת "סיר הבשר עכשיו" - דתן ואבירם, שהתריסו: "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר".

והכשל שזור כחוט השני בתולדות ימי העם היהודי. ניתן למצוא את המוטציות על חומות מצודת חקרא, משתפים פעולה עם הסלאוקים, וגם במערות הקומראן, נותנים סימנים בבני העם ומכריזים על עצמם כ"בני האור" הנבדלים מהאספסוף (נשמע לכם מוכר?) ומתיימרים לקבוע מה נכון.

וגם רוזה לוקסמבורג, היהודיה מזמושץ', שביקשה להתחרדן בזיו שמש העמים ואחריתה בנחל בברלין.

אגב, כמעט תמיד מצאו עצמם המהפכנים הנלהבים במרתפים חשוכים. כנראה שגם פטרוניהם עמדו על מידת נאמנותם לחזון…

ובכל זאת, כנראה שאי אפשר בלי אותם "אנשי הלהכעיס". משום שאחרת היינו, חלילה, נרדמים בשמירה.

בעצם, מהווים אסופת האסופים גורם מאחד (שלא מרצונם). והעם הרדום נעור, ממש כאותו עוף החול האגדי, מתנער ומנער. הפלא קורה, למרבה הצער, רק כאשר השמאל הרדיקלי מגדיש את הסאה. או אז מתפוגגת הסלחנות, אולי האדישות, והעם יוצא להגן בחרוף נפש על מורשתו, על ערכיו ועל חלקת האלוהים הקטנה.

נראה כי בדורנו הגיעה התופעה ההרסנית לשיא חסר תקדים. ויש האומרים: חצתה כל קו אדום.

אנחנו מוצאים ארגונים חתרניים, הפוגעים במדינה ומשרתים דורשי רעה. והכל במוצהר ולאור היום!

האם ידעת שהתעמולה האנטישמית של תנועת החרם על ישראל (ה BDS) מושתתת בחלקה על נתונים שקריים שמספקים להם התארגנויות "שוברים שתיקה" ו"בצלם"? ועל אסופת השקרים מתבססים פרסומים נבזיים של האו"מ דוגמת דו"ח גולדסטון הידוע לכלימה.

רשימת המעללים ארוכה ומחרידה: הנפקת עתירות לבית הדין הבינלאומי בהאג, הוצאת משטים פרובוקטיבים לרצועה ועוד כיד הדמיון הרעה.

ומאידך, עם ישראל מקיץ משנת החורף. חלק גדול באותו "אביב ציוני" ניתן לזקוף לזכות הרשתות החברתיות. וכאן, נשמע קולו של העם, חזק וברור. הלך הרוח העולה מהרשתות רחוק מאוד מזה שמנסים לצייר כלי התקשורת הקונבנציונלים. וגם ההצלחות בלתי מבוטלות: גורמים לביטול כנסים של ההתארגנויות, מעיפים מורה סורר שמרעיל לבבות דרדקים ומשלחים מכונים פוסט-ציוניים שחדרו לצבא ברוב תחבולה.

בשלהי המאה השמונה עשרה, בכפר נידח ברוסיה, החליט אחד התושבים לעלות עם משפחתו לארץ ישראל.

תמהו אנשי הכפר: מה לך כי תלך לארץ חרבה, הנשתבשה עליך דעתך?!
ענה להם בנחת: זה המקום היחידי שאם יקראו לי "יהודי מלוכלך" - אדע כי עלי לשטוף פנים".

אתם, צעירות וצעירים, דור המדבר. דור שנולד לחירות ובידיו מופקדת הגחלת המרחשת, אותה עליכם להעביר הלאה, לדורות הבאים.

שמרו על הארץ המובטחת בנחישות, בהתמדה ובחכמה. התייצבו כחומה בצורה בפני אלה המבקשים להרע, מחוץ וגם מבפנים. חג חירות שמח.

הכותב נמנה על תנועת "ציונות בנחישות".