רובינו מזועזעים וכואבים מההסכם שנחתם עם חיזבאללה. אין ביכולתנו לדעת מה השיקולים העומדים מאחורי הדברים האלה, וייתכן שיש כאלו שאינם ברורים לנו – אני רוצה לקוות, מהעובדה הפשוטה שאיתמר בן גביר ועוצמה יהודית אמנם התנגדו למהלך אך לא איימו בלפרק את הממשלה - ואף לא משהו חלש יותר בכיוון, באם ייחתם ההסכם. אבל הרבה משערים כי המטרה היא להפיג את הלחץ של ביידן ימ"ש, ולחכות עד היום שטראמפ יחל את תפקידו בפועל.
מאמר זה נכתב על יסוד ההנחה כי זה העניין שבגללו נכתב ההסכם – חוסר חימושים ו/או לחץ מצד ארה"ב, וביטחון כי בזמן טראמפ – לאחר סיום ההסכם - הדברים ישתנו לטובה.
נתחיל מכמה אמיתות יסודיות: א. כל הסכם, עם אויבים של עם ישראל, מהווה הכרה בישות כזו המתנגדת לעם ישראל ומנרמל את ההתייחסות אליה כאילו היא ישות סבירה ככל הישויות המדיניות/ארגוניות. חמור הדבר פי כמה, כאשר ההסכם כולל ויתור כלשהו, אפילו זמני, מצד מדינת ישראל – ויתור שכזה מהווה חילול השם חמור – זה מצביע על העובדה שיש בנו איזה פחד ומורך, וחוסר יכולת מנטלית לנצח עד הסוף – שלמעשה זה חוסר אמונה שה' אלוקי ישראל יכול לנצח את כל האויבים שלנו בהינד עפעף, ושאנו פוחדים מהם יותר משאנו פוחדים בו. ואכן הדברים התפרשו אצל האויב כחולשה שלנו, כפי שראינו.
ב. ברית מדינית עם עם אחר או עם כל גוי שהוא – אסורה ע"פ ההלכה. מה שמותר הוא הסכם סחר כלכלי, אך יחסי קרבה ו"ארה"ב היא הידידה הטובה של עם ישראל" – כל זה אסור בתכלית האיסור. יותר חמור, וגם חלק מהסיבה לכך היא שזה מראה חוסר ביטחון בה' אלוקי ישראל כאמור, כאשר אנו אומרים "צריך להיות ריאליים" – כלומר אנו מחשיבים את הקב"ה כמשהו "לא ריאלי" – במילים אחרות – אנו מחשיבים את הקב"ה כ"לא רלוונטי למציאות של היום". אין כפירה וחילול חמורים מזה. הקב"ה רלוונטי, והוא בהחלט מהווה גורם חשוב ומשפיע הן במציאות האישית, והן במציאות הפוליטית –מדינית. והוא ציווה לבטוח בו, ולא להסתמך על זרוע בשר ודם (וכל התנ"ך מלא מזה). השתדלות מירבית – כן, אך "אקסטרה השתדלות" – לא. ואסור לנו לסמוך על שום השתדלות שנעשה או שנעשתה – אלא יש לבטוח בה', ומכח כך לעשות השתדלות סבירה. "אקסטרה השתדלות" היא בגדר "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומה' יסור ליבו (ירמיהו)". אכן ציווה אותנו הקב"ה לעשות השתדלות, אך כאשר אנו מצהירים כי לא נוכל ללא ההשתדלות, וללא הבטחה "מציאותית והגיונית" שננצח במאה אחוז – וכאשר אנו מצהירים כי הניצחון תלוי בכלים שיש לנו במלחמה – כל זה הוא אסור, וזה מהווה חוסר ביטחון בה' וחמור מזה כפירה במציאותו כביכול. אין הניצחון תלוי בכמה חיילים ונשק יש – הניצחון תלוי כולו ברצון ה' ובעזרתו. ומי שבוטח בקב"ה – הקב"ה עוזרו. "כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט" – וזה סוד המלחמה.
ג. כאמור, חוסר חימושים בכמות מספקת אינו סיבה לדאגה – כאשר יש אפילו מעט – עם זה נצא למלחמה ועם זה ננצח, וכאשר יש מעט זה כבר יוצא מגדר "לסמוך על הנס", ועיקר הביטחון שלנו צריך להיות בה' ולא בכלי המלחמה כאמור. בוודאי שהוא לא סיבה לחתימת הסכם או נסיגה מלבנון – אפשר להישאר בשטח ולמרוח את הדברים עד שיגיעו החימושים הנדרשים ובינתיים – להילחם עם מה שיש.
אני רוצה לצטט פה מהספר "אהלי יעקב" של האדמו"ר השלישי מהוסיאטין – רבי יעקב פרידמן זצ"ל, שנפטר בח"י בחשוון תשי"ז. [אגב ראוי לכל אחד בזמננו לעיין בספר החשוב והיקר הזה].
ב"ה אני משתדל ללמוד על הסדר של הפרשיות את הספר, ולתומי אני פותח לפני שלושה שבועות בפרשת לך לך את הספר – והנה כתוב: "ליהודים היה השבוע זה קצת סיפוק, קצת התרוממות הרוח [המוחין], בגלל תוצאות הבחירות באמריקה [בחירת נשיא רצות הברית], אין פלא שהיהודים שמחו עליה, בשנים האחרונות ראו רק דרך רשעים צלחה, הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל, ותחת הצלחת הרשעים סבלו היהודים יותר מהכל, ותוצאות הבחירה אות לטובה הן כי הגלגל מתחיל להסתובב בכיוון הפוך [חזרה].
אפשר לומר כי זהו אות לטובה מן השמים, כאמרם ז"ל "אפילו ריש גרגיתא מן שמיא מנו ליה" (ברכות נח.) היהודים היו שרויים בדאגה פן בבחירת נשיא חדש ישתנה גם הכיוון המדיני, כי כל השתנות במהלך החיים הכללים, שתולדה האפשרית אינם ברורים, מדאיגה את ישראל... יראו פן הראש החדש יהיה מן המצירים לישראל, או יראה פנים שוחקות לאלה המצירים לישראל" עד כאן דבריו, פלא גדול – בדיוק באותו השבוע עם היוודע תוצאות הבחירות מופיעים הדברים בספר. הדברים, שנאמרו בשנת תש"א – עודם רלוונטיים גם לשנת תשפ"ה.
ומאידך גיסא: בשבת פרשת במדבר בשנת תרצ"ט, עם פירסום הספר הלבן בידי ממשלת המנדט, האוסר על יהודים לעלות ארצה, אמר כך: "תקותינו ואמונתינו ובטחוננו לשוב לארץ ישראל ולבנות את הריסותיה, מיוסדים על הבטחות נביאינו אשר דברו בשם ה' ואשר לא יפול מדבריהם דבר ארצה כבוא מועד. ולא [על] הצהרת בלפור והבטחות אנגליה. אנו יודעים מאז ומעולם אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. בכל זאת כאשר באה ההצהרה באו היהודים ושקעו ממון ודמים בבניין ארץ ישראל, כי אסור לאבד שום הזדמנות לבנות וליישב את ארצנו הקדושה...ועוד היתה סיבה שחלק גדול מישראל האיצו להשתמש בהזדמנות זו ולעלות לא"י ולבנותה. יש מקדמונינו שחזו כזאת מראש בתור התחלה לקיבוץ גלויות..למשל [ה]רד"ק בפירושו על תהלים אמר כמו שכורש בגלות בבל היה השליח ביד ההשגחה העליונה שיבנה ארץ ישראל על פי רשיונו, כן לעתיד יסובב ה' בניין ע"י רשיון מלכי הגויים. רד"ק כותב זה על הפסוק 'אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה', ואמר אע"פ שהקב"V משתמש עם שרי האומות לפעמים לעזור לישראל, אל יבטח אדם בהם שאין להם תשועה, כי אם ישום בטחונו בהשי"ת שנתן בלב השרים לעזור לישראל. כי לה' לבדו התשועה, והוא יסובבנה על ידי בני אדם. ולכן כשם שלא סמכנו על אנגליה בזמן שנתנה לנו הבטחות, כן לא נתייאש ח"ו בזמן בגידתה בנו".
לכאורה ישנה סתירה בין הדברים, בפעם אחת הוא אומר כי בחרת נשיא ארה"ב היא אות לטובה, ומצד שני הוא אומר שאנו לא סומכים מראש על הבטחות הגויים...
אולם לאמיתו של דבר אין כאן סתירה כלל וכלל. עלינו לדעת שמצד אחד בחירת נשיא ארה"ב היא אות לטובה מן השמים (וכמו שאמר אחד מן הגדולים שהקמת המדינה היתה "חיוך מאת הקב"ה"), ומצד שני אנחנו לא סומכים על ההבטחות שלהם ולא תולים בהם תקוות, אלא אנו בוטחים בה'. אם יעזרו – מה טוב, ואם לא – הגאולה תבוא מכל מקום – כי כך הבטיח הקב"ה ואין לנו לבטוח בהם שהם יביאו את הגאולה.
אך עוד דבר חשוב למדנו כאן: שלמרות שאין אנחנו מאמינים להבטחות הגויים השקרנים וההפכפכים, עם זאת "אסור לאבד שום הזדמנות לבנות וליישב את ארצינו הקדושה".
אין לנו הזדמנות גדולה מהשעה הזו ליישוב וכיבוש חלקי ארץ ישראל – שחלק מהמצווה הזאת הוא הורשת [כלומר גירוש] הגויים היושבים בתוכה. בינתיים ההסכם הזה שנחתם עכשיו הוא הליכה בכיוון של פספוס ההזדמנות, והפיכת המלחמה למלחמת לבנון 'השלישית' ולא 'האחרונה'. עלינו להתפלל, לקוות ולפעול בשביל שינוי הכיוון - במקום לפספס הזדמנויות היסטוריות, כפי שעשינו עד כה – עלינו למצות, לנצל ולממש אותן.
