מדינת ישראל היא מדינת חוק, הממשלה ומוסדות המדינה חייבים לפעול כפי חוק, גם אם הוא לא מוצא חן בעיניהם. אם יש רוב בכנסת אפשר לשנות את החוק או לחוקק חוקים חדשים, אבל כל עוד החוק לא השתנה כולם חייבים לפעול לפיו.
בעקבות העלייה להר השירה וההשתחוויה הפומבית בתשעה באב טענו ג'וש בריינר, יריב אופנהיימר, ואחרים כי משטרת ישראל לא אוכפת את החוק בהר הבית. הם צודקים כמובן, אבל בהיפוך של 180 מעלות, שאם לשפוט לפי אירועי תשעה באב מתחיל סוף סוף להשתנות. לא רק שהחוק מתיר ליהודים להתפלל בהר הבית ואוסר באיסור חמור להפריע להם.עיון אמיתי בחוקי המדינה מביא למסקנה כי החוק הקיים מחייב את בניית המקדש. שמירת הסטטוס קוו עליה דיבר ראש הממשלה אינה חוקית, ולכן אינה אפשרית תחת החוק הקיים.
אמנם אין חוק מפורש ומיוחד המחייב לבנות מקדש, אבל יחס החוק לנושא די פשוט, הרבה יותר פשוט מהפעלולים המשפטיים שבג"ץ נדרש אליהם כדי לחייב גיוס חרדים או לאלה שהממשלה נדרשת אליהם כדי להתחמק מחיוב זה.
חוק יסוד הלאום קובע כי מדינת ישראל היא "מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא ממש את זכותו הטבעית התרבותית הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית" וכי "מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי". סעיף 3 לחוק קובע כי ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל.
המרכז הדתי והלאומי של העם היהודי הוא בית המקדש, גם המתנגדים לכך בגלל חששות בטחוניים, דתיים, או סתם מחוסר חשק, לא יכולים להכחיש זאת. כך בכיוון התפילה, כך בנושאיה, כך בשפת היומיום, בשירה, בתורה, בברכות, בחגים, בסמל המדינה ובכל מה ששם ישראל קרוי עליו. הר הבית והמקדש הם גם המרכז התוכני של ירושלים. גם שלילת לאומיות אחרת במדינת ישראל מחייבת את הסרת המבנים המוסלמיים בהר שמשמשים מרכז לאומי דתי עוין, בסיס ויעד להתארגנות למלחמה נגדנו, ובניית בית חיינו במקומו תחתיהם.
חוק יסוד ירושלים קובע גם הוא כי ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל , קובע את משכנם של מוסדות המדינה בירושלים, בהתאם למסורת חלקם לפחות צריכים להיות סמוכים למקדש. סעיף 3 לחוק אוסר על חילול המקומות הקדושים, על פגיעה בגישה אליהם, ועל פגיעה ברגשות כלפיהם. אין הרבה דברים שמחללים את הר הבית ופוגעים ברגשות היהודים כמו העדר המקדש, יהודים בוכים על כך כל תשעה באב, ואפילו בחתונה אין שמחתם שלמה בגלל העדר המקדש.
מצד שני אין ספק שבניית המקדש במקום המבנים המוסלמיים, עשויה לפגוע ברגשות המוסלמים. אולם, כבר לימדונו רבותינו שופטי בית המשפט העליון כי יש להסתכל על ספר החוקים כמכלול ולפרש כל חוק וכל יישום שלו, בהתאם לתכלית הכללית. הואיל והרגשות בנושא המקדש וההר קשורות קשר בל ינתק בהגדרה הלאומית והדתית, והואיל והזהות הלאומית היהודית מקבלת עדיפות ברורה בחוק, והואיל ואחת הדתות תפגע בהכרח ממתן עדיפות לשנייה, אין מנוס מלבכר את הלאום והדת היהודיים בהתאם להגדרתה של מדינת ישראל ולחוק הלאום. עם זאת אם יש אפשרות להשאיר חלק מהמבנים המוסלמיים, בדגש על מסגד אל אקצא המצוי לפי רוב החוקרים בפאתי ההר , והללו לא ישמשו למלחמה כנגד היהודים כנגד המדינה וכנגד המקדש, אז חובה עלינו להשאירם גם לפי החוק וגם לפי ההגיון. ראוי להדגיש כי לסטטוס קוו אין זכר בחוקים אלה, ולכן מצב נוהג לא יכול להוות עילה חוקית להפרתם או בסיס לגיטימי לפרשנותם.
חוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע "אין פוגעים בחייו בגופו או בכבודו של אדם." סעיף המטרה מסביר שהחוק נועד להגן על ערכי המדינה כיהודית וכדמוקרטית. חורבן הבית פוגע קשות בכבודו של כל אדם יהודי , למען האמת הוא פוגע בכבודו של כל בן תרבות. בג"ץ כבר לימדנו שלא נכון לקרוא את החוק כאילו נועד רק למנוע פגיעה אקטיבית על ידי המדינה בכבוד האדם, אלא שהחוק מחייב את המדינה ומוסדותיה גם לפעולות חיוביות לקידום כבוד האדם. בהתאם לא רק שלמדינה אסור למנוע מפעילי מקדש לקדם את בניית המקדש, אלא עליה לפעול להסרת החרפה הלאומית והאנושית שהביא עלינו חורבן הבית, על ידי בנייתו במהרה. בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו יש סעיף שמירת דינים, אך גם חוק זה לא נותן כל תוקף חוקי לסטטוס קוו, וכמובן אין שום דין - כלומר חוק או תקנה שמחייב להשאיר את המצב בהר הבית על כנו.
ישנם חוקים נוספים כמו חוק השמירה על המקומות הקדושים וחוק יסודות המשפט שגם מהם נובעת באופן פשוט וישיר החובה החוקית לבנות את בית המקדש במקומו.
לעומת החוק הישראלי, ניצבת התנגדות הערבים והמוסלמים, התנגדות של חלקים מובילים במערב , ומעל הכל התנגדות של הממסד הרבני הביטחוני והמדיני בישראל, ושל חלקים גדולים בחברה הישראלית אולי אפילו של רובה. אך כמו שלימדונו מפגיני קפלן, את החוק יש לשמור ולקיים גם כנגד התנגדות גדולה מבית ומחוץ. בכך נבחנת הנהגה ובשמירת החוק תלויה המשך הדמוקרטיה ואפילו הקיום של המדינה. בהתאם, עם כל הקשיים הממשלה ומוסדות המדינה נקראים לשמור על החוק, להפסיק את כל ההפרעות לעבודת ה' בהר קודשו, ולפעול במרץ לבניית מקדש ה' על ההר. אם תרצו אין זו אגדה.
