החלום של ביבי

ביבי התעורר בנשימות מהירות, נבהל מהחלום שלו. אין ספק שזה לא היה חלום רגיל, חשב לעצמו. דמותו של סבו נשארה איתו במיקוד ברור במיוחד, למרות שכעת היה ער לגמרי. נזהר לא להפריע לאשתו, הוא יצא בשקט מחדר השינה שלהם ופנה לעבר חדר העבודה שלו. השומר התורן נתן לו נפנוף קצר. "הכל בסדר, אדוני?" הוא שאל? 
"מאה אחוז. תודה".

השומר החזיר את תשומת לבו לסמארטפון שלו. הוא היה רגיללהופעות הליליות של ראש הממשלה שממעט לישון יותר מארבע שעות בלילה. כשהוא מדליק את אור בחדר עבודה שלו, ביבי ישב בשולחן כדי לרשום את החלום.

הוא לא היה צריך להסתמך על הזיכרון הצילומי שלו. כל מילה של סבו נשמעה ברורה באוזניו. אף שביבי מעולם לא פגש אותו, הפנים בחלומו היו בדיוק הפנים של התצלומים הישנים באלבום משפחת נתניהו. אותו זקן שחור ואותן עיניים נוקבות כהות.

הרב נתן מילייקובסקי היה מגדולי הציונים בתקופתו. ידוע כנואם מבריק, הוא נסע ברחבי רוסיה ופולין ונשא נאומים נלהבים בעברית שדחקו ביהודים לעלות לארץ הקודש. כיהן כרב קהילה בערים רובנה ולודז' עד שנת 1920 שהגיע עם משפחתו לארץ ישראל המנדטורית. לאחר הירצחו של חיים ארלוזורוב, הפך הרב מיליקובסקי למגן חריף וברור של שלושת הרוויזיוניסטים שהואשמו שלא בצדק בפשע במה שהיה בבירור תכסיס פוליטי להחלשת השפעתו הגוברת של ז'בוטינסקי במדינה.

סבו של ביבי הוא שהפציר ברב קוק להצטרף לקמפיין הציבורי שהוביל בסופו של דבר לזיכוי אברהם סטבסקי וחבריו.

במהירות ביבי רשם את החלום בעודו טרי במוחו: "שלום, בנימין" אמר לו סבו. הוא היה לבוש בז'קט שחור ועניבת פרפר כמו רב מזרחי של ימיו. פנה אל נכדו, הבעת פניו הרצינית התרככה בחיוך קטן.

"שלום, סבא" ענה ביבי, וזיהה מייד את מי מופיע מולו. ."אני רואה שכפות הידיים שלך מלאות בצרות" ביבי שתק וחיכה לשמוע עוד. "בגלל זה קיבלתי רשות לדבר איתך. על מנת לעזור לך לחלץ את עצמך ואת האומה מהביצה שאליה נפלתם. כמו שהבדיחה אומרת - אתה לא רואה מלמטה את מה שאתה רואה מלמעלה".

ביבי ציחקק. חיוך רחב גרם לעיניו של סבא שלו לזרוח. "אתה מצליח להפליא בתוך הבלגן שבו נמצאת המדינה. כן אומנם, עשית שגיאות רבות במהלך השנים, אבל בסך הכל, הקולגות שלי כאן בשמים מרוצים מהמנהיגות שלך". "תודה אדוני," ענה.  ."דוד המלך עצמו שיבח את חוסנך ומסירותך לעם"

כששמע את זה, ביבי הרכין את ראשו.

"אבל לא באתי רק לשבח אותך" אמר הרב. "באתי לתת לך עצה מהשמיים".

"מה שלום סבתא?" שאל ביבי. "ואבא ואמא?"

"כולם בסדר. כולם מתוגמלים על מעשיהם הטובים. אחיך, יוני, קיבל מקום גבוה במיוחד, כמו כל האחרים שהקריבו את חייהם למען האומה".  ."איבדנו כל כך הרבה אנשים נפלאים בשנה האחרונה" ."אני יודע," אמר סבו. "זה חייב להיפסק" "איך, סבא?"

"זה פשוט, בני. כל כך פשוט מאוד. הקדוש ברוך הוא נתן את כל ארץ  ישראל לאבותינו. הוא לא ינוח עד שכל ארצנו תהיה בידינו. הוא לא ייתן לנו לתת שום חלק או דונם בלי שנשלם מחיר נורא כבד. זו הייתה טעות איומה להעניק את עזה לאויב בהסכם אוסלו. איזה חוצפה לוותר חלקים מהארץ המובטחת שהקב"ה הוריש לנו. כעת באמצעות המלחמה הנוכחית השם החזיר את בניו לגבולם.

על היהודים לחזור לשם כדי לשלוט. המחבלים חייבים ללכת. אם תעזוב את עזה, השם יביא למלחמה נוספת ועוד אחד אחריו עד שתאלץ אותך להשתלט על השטח במלואו. במחיר חיים רבים. חבל, בני. כפי שמזהירה התורה: "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצצרו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה".

"הפתרון הזה לא כל כך קל" ביבי ענה. "כל העולם נגדנו. ועדיין יש הרבה יהודים בישראל שלא למדו את הלקח הפשוט והברור הזה. אתה המנהיג שלהם. זה התפקיד שלך להראות להם את הדרך".

"אז נצטרך לעשות את אותו הדבר עם לבנון, וסוריה וירדן", השיב ביבי. "כולם שייכים גם לנו". אָכֵן. אבל כמו שחכמינו מלמדים אותנו: 'קמעא קמעא - לאט, לאט -, קצת בכל פעם".

"עוד משהו, סבא? אחרי הכל, לא בכל ערב אני מקבל שגריר משמיים".

"כֵּן. העיקר, בני. שוב ושוב, תורתנו מבטיחה שהשלום יגיע לארץ דרך נאמנותנו לתורה. אתה צריך להוביל את עם ישראל בחזרה להשם". "הלוואי שאחזור בעצמי לתורה!" ביבי ענה בצחקוק.

למה אתה צוחק"." ."זה בלתי אפשרי"

"למה זה בלתי אפשרי? רק בגלל שאביך עשה את הטעות הטרגית

של התרחקות מהמורשת הקדושה שלנו, זה לא אומר שאתה צריך ללכת בעקבותיו".

."אם הייתי הופך לבעל תשובה היו הורגים אותי"

"מי יהרוג אותך?"

"אני ראש הממשלה אבל אני לא שולט במדינה. אתה יודע מימיך בירושלים. יש כאן רשת של כוחות שהשתלטו על מושכות המדינה עוד לפני הקמת המדינה. אותו סוג של אנשים שלא רצו שהחברים של ז'בוטינסקי ושל אבא באצ"ל ישתלטו. הם מסתכלים על כל צעד שאני עושה".

"עליך לעמוד מולם כמו שהרב קוק התייצב מול אותם כוחות חושך בזמנו".

"תראה איך הם הפנו את זעמם נגד הרב קוק שכל כך שיבח את תפקידם בבנין הארץ והאומה! מי יודע אם לא הכעס הרעיל שלהם עליו על תמיכתו בסטבסקי הוא שגרם לסרטן שהרג אותו?"

"אני רואה שאתה היסטוריון כמו אביך. אני לא יכול להפריך את מה שאתה אומר. אף על פי כן, עמנו ימצא שלום בארצנו רק כאשר העם ישוב אל דרכי התורה הנעימות והקדושות. הבחירה היא שלך. אתה יכול להיות המנהיג שמביא ישועה לבני ישראל הנתונים בצרה, או להיכנס להיסטוריה כעוד פוליטיקאי כושל".

ביבי לא ענה, מושפע עמוקות מדבריו של סבו.

"אני חייב ללכת" אמר סבו. "השחר מתקרב. שהשם יצלח את דרכך". 

ביבי הפסיק לכתוב. הוא נאנח. בלב ליבו ידע שסבו דיבר אמת. אבל איך יכול היה לפעול לפי דבריו? איך הוא יכול לשנות את דרכיו בצורה כה דרסטית? האם המדינה תעמוד מאחוריו? האם אנשים עדיין יתנו לו את קולם בקלפי?"

שומר הלילה הופיע בפתח. "הכל בסדר, אדוני?" שאל.

ביבי הביט בשומר לרגע מהורהר. הם צפו בו מסביב לשעון. הם בחנו כל מילה ומחווה שלו. ביבי הביט מעלה בשתי מצלמות האבטחה שהפנו לעבר שולחנו. גם אם ירצה, איך יוכל לעשות מה שסבא שלו ביקש? האם הוא יכול לעשות מה שהשם דרש?  סתם. זה היה סתם חלום, סיכם. באנחה הוא קם מהשולחן והחליט לחזור לישון עוד חצי שעה. בבוקר הוא יצטרך להיות ערני להתמודד עם שורה ארוכה של פגישות. חזרתו בתשובה יכולה עוד לחכות. עדיין הייתה לו מלחמה לנצח. ואתגרים קואליציוניים. ואפשרות לבחירות מעבר לפינה. שלא לדבר על משפטו המתמשך. למי יהיה זמן להניח תפילין?

."סתם חלום," הוא אמר בליבו. "סתם חולם"