לעיתים נדמה, כי הנצחון הגדול ביותר של השמאל ושונאי התורה הוא כאשר אנחנו – מייצגי התורה – מאמצים את הערכים המערביים הליברליים של השמאל. הדם של הנרצחים מהפיגוע בבאר-שבע עדיין מבעבע, הלב רותח, והנה אני פותח עיתון דיגיטלי נפוץ למדי, הנחשב ל'חרדי', ובמאמר המערכת שלו אני קורא את הדברים הבאים - "אצלנו היהודים, רוב החגיגות מתבססות על מישהו שרצה להרוג אותנו ולא הצליח. ליצני הדור גרסו כי הנשים היהודיות מתחננות אל שונאי עם סגולה כי יפסיקו לזמום התנכלויות ליהודים, שכן אין להן כבר יותר כוח לבשל... ובניגוד מוחלט לנהוג בתרבות והמסורת היהודית, הערבים, כך מסתבר, לפחות חלקם, אינם מסוגלים להתחיל חגיגה כלשהי בלי ריח דם יהודי שפוך שנישא באוויר" (הדגשה שלי).
אני מנסה לעכל את הדברים. ככל הנראה, הלבלר שכתב את המאמר נרדם בעת קריאת המגילה ולא שם לב, שהיהודים חגגו טבח במעל 70,000 אויבים שנשפך דמם. ובהפטרת פרשת זכור שקראנו לפני פורים קראנו על השמדת עם שלם, וככל הנראה גם שם היה ריח של דם. אולי גם אז יצא מבית הכנסת לפטפט עם החברים. והוא כנראה גם לא אומר את שירת הים בבוקר, אחרת היה מבין עד כמה אנחנו צמאי דם רשעים, ולא נוצרים צבועים ויפי-נפש, כמו שהוא מנסה להיות. והגרוע מכל, שאת הרכרוכיות הזו מחשיב הכותב ל'מעלה' שלנו על-פני הגויים.
פשוט מדהים להווכח, לאיזה עיוות מחשבתי ניתן להגיע, כאשר לא לומדים את התנ"ך כסדר, כאשר את השקפת העולם יונקים מכל מיני אמרות כנף וקשקושים של גננות, ולפעמים לדאבוננו גם של מלמדים ומעלה מכך, ולא מספר הספרים, התנ"ך הקדוש. לאיזה סילוף של התורה ניתן להגיע, כאשר לא מתבוננים בדברי רבותינו במקורם. ובהזדמנות זו, כשכלל ישראל מבכה את פטירתו של הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל, ראוי להזכיר, כי מה שייחד אותו אולי יותר מכל היה העובדה שלא היה לו בעולמו אלא התורה הקדושה, וביחוד ספרי חז"ל הקדושים כולם – תלמודים, מדרשים, הכל – ומשם היה לומד כל הנהגה והנהגה. אדם הדבוק בתורה לעולם לא היה מוציא שטות כזו מתחת ידיו.
אבל בשביל דברים בסיסיים כאלו לא צריך להגיע לדרגה של הגאון רבי חיים זצ"ל. כל יהודי שיושב בליל הסדר מתמוגג מסיפורי המכות שהמצרים חטפו, לומד כיצד התנאים הקדושים מתחרים זה בזה מי מגיע לחשבון גדול יותר של מכות במצרים, וכל המרבה לתאר בצבעוניות ובעסיסיות גדולה יותר את מפלת המצרים – הרי זה משובח! ומי שפתח פעם את ספר התהלים מתוך נסיון להבין את מה שהוא אומר ולא רק למלמל כדי להשלים כמה פרקים – מה הוא רואה שם? "בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע" (תהלים קלז ח-ט). וכל הספר כולו רווי בשמחה על מפלת הרשעים ועל אובדנם.
לא, רבותי, המעלה שלנו על-פני הערבים אינה שהם צמאים לדמנו, ואנחנו אנמיים, לא אוהבים דם, רוצים רק להנצל ודי לנו בכך. זו אינה מעלה. זוהי התרפסות. זוהי תבוסתנות. זוהי מחלת נפש של מי שאינו בטוח בצדקת דרכו, והוא אינו שונא את האויב מספיק, ולכן לא יעזרו לנו כל היתרונות הצבאיים והטכנולוגיים שבידי ישראל. כל עוד לא נהיה צמאים לדם האויב ונשאף להכריע אותו ולהנחית עליו מכה נצחת – הוא ימשיך לזנב בנו, להכות בנו, להשפיל אותנו, ואנחנו נמשיך להקים סוללות של כיפת ברזל. כשזה בא מחילונים או מבנט וחבריו – זה מובן. כשזה בא ממישהו שישב פעם בבית מדרש רציני, גם אם כיום הוא עיתונאי – זה מחייב בדק בית רציני ביותר. הגיע הזמן להשליך את הערכים המערביים מעל גבינו, לאמץ את ערכי התנ"ך וחז"ל בשלמות, ולהחדיר בלבבות שנאה מספקת לאויב, כדי שכאשר היא תצא לפועל, האויב יוכרע סופית ולא יעז להרים עוד את ראשו. זו לא רק שאלה של אמונות ודעות, זו שאלה של חיים ומוות. הבה נבחר בחיים!
