הקשב המפחד!
כשאני קם לפני שגופי התעורר, שורך במיומנות את נעלי החי"ר הכבדות,
עוברת לי בראש הידיעה- היום ארוץ אלי קרב (אם לכך אדרש),
מה שבטוח- לברוח היא לא אחת מהאפשרויות.
הקשב המפחד,
כשאת מכנסי הזית אני מרים, ליבי מלא גאווה וחיל
אמונה בצדקת דרכי ובאלוהיי שתמיד שומר עלי.
הקשב המפחד,
כשכפתורי החולצה נרכסים, אני נזכר שאמרת
שתעשה הכל כדי שנחזור בריאים ושלמים לאמא,
באותו רגע המעיים שלי התהפכו- הרי אני חשבתי שבאתי לשמור על אמא.
על אמא אדמה וגם על זו שמעליה, שגאה בי ושולחת אותי באהבה להגן ולהילחם על המדינה.
הקשב המפחד
הנשק הזה משומן ונקי כדי לשמור על אחיי.
הנקודה האדומה בכוונת איננה משוש חיי, אבל היא בהחלט לא רק סמן בחלל
כשאדרש לכך, אנא אל תהפוך אתה המפקד- למעצור. לא חלבי וגם לא מעצור שוק.
הקשב המפחד
הכומתה הזו שעל ראשי, היא קצת דומה לכיפה של דתי
היא מזכירה לי שאני לא לבד ושיש פקודות ונהלים,
שחשוב מאוד להיות אליהם קשובים
אני רק מבקש ממך מפקד יקר- אל תתן לנו להיוועץ אחרי פעילות עם עורך דין.
לוחמים אנחנו. לוחמים של עם ישראל. של אדמה שהתגעגענו אליה ואת כל כולנו מוכנים למסור לה בלי פחד מהמילים 'קדימה להסתער'.
אחריך המפקד. אם רק לא תפחד.
