הויכוח סביב הקמת ועדת חקירה לאירועי הטבח הנורא בדרום הולך ומתלהט, ואתמול התכתשו על כך בישיבת הממשלה ראש הממשלה והשרים מול היועמ"שית הבלתי נלאית. כמו תמיד, השאלה הפוליטית הסובבת על תאות השמאל להדיח את נתניהו והרפלקס המותנה של הגוש האמוני להשאיר אותו בתפקידו – שאלה זו הופכת למרכזית, והנושאים המהותיים יותר מוסטים הצדה. אולם אנחנו כדרכנו נשתדל לרדת לשורש הדברים ולהעלות את אותן שאלות שאכן אמורות היו להישאל אילו הייתה מוקמת ועדת חקירה שבאמת מעניין אותה מה אירע, היכן טעינו וכיצד למנוע את המחדל הבא. אין צורך לומר, כי שאלות אלו לא תישאלנה במסגרת ועדת החקירה המוצעת של היועמ"שית, אך זכה דורנו למה שלא זכו בשנים בהם השתלטו הבולשביקים על מערכות ההשפעה בישראל, וההתפתחות הטכנולוגית מאפשרת גם לבני תמותה רגילים שלא זכו להימנות על האליטות להציף נושאים בשיח הציבורי מבלי שיסתמו להם את הפה ואת המקלדת. וגם אם שאלות אלו לא תישאלנה בועדת חקירה ממלכתית כלשהי, הן חייבות לעלות בשיח הציבורי, בתקוה שהמסקנות העולות תחלחלנה למקומות הנכונים. נתחיל –
שאלה מספר אחת – מהו הקשר בין העובדה, שהאויב הערבי הורשה להשאר בארצנו על-אף שבמשך מאה שנה ויותר הוא פועל בגלוי להשמדתנו מעל פני האדמה – לבין הטבח שאירע בשמחת תורה. מדוע לא היטו אוזן לאלו שטענו שיש לסלק אותו בטרם יבצע טבח כזה בכל רחבי הארץ, ומדוע הדביקו את כתם ה'גזענות' על כל מי שבסך-הכל רצה לחיות בארץ הזאת ולא למות בה? כיצד קרה, שעם שחווה את אושוויץ ואת זוועות השואה באירופה בידי הנאצים הארורים – התעלם מהרצון המופגן של בעלי בריתם לבצע את אותם מעשים כאן בארץ, על-אף הבדלי המנטליות והטמפרמנט שבגללם מעדיפים הישמעאלים את הגרזנים והסכינים על-פני תאי הגזים של האירופאים המלומדים?
שאלה שניה – מהו הקשר בין העובדה, שהאויב הערבי מכנה את המלחמה 'מבול אל-אקצה' ורואה בה חובה דתית, לבין העובדה שממשלת ישראל עושה הכל על-מנת להתחמק ממה שהיא מכנה 'מלחמת דת', באשר אינה רואה בקב"ה גורם בעל משמעות במלחמה. ביתר שאת נשאלת שאלה זו ביחס פיקוד הבכיר בצה"ל, אשר בניגוד לפיקוד הזוטר ולחיילים הפשוטים שהם בעלי תודעה אמונית גבוהה – הפיקוד הבכיר מנותק לחלוטין משורשי האומה, עד כדי כך שהענישו חיילים שקראו 'שמע ישראל' במסגד בג'נין.
שאלה שלישית – כמה יהודים נרצחו בדם קר על-ידי הקוד האתי הרופס של צה"ל, שנוסח על-ידי איש השמאל הקיצוני והאנטישמי פרופ' אסא כשר. האם הודאתו של הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ בכך שסיכן במודע חיילים כדי למנוע פגיעה ב'חפים מפשע' בעזה – האם די בהודאה זו כדי ללמד על תופעה נרחבת בצבא, וכיצד מנצל זאת האויב על-מנת לטבוח בנו שוב ושוב ביודעו, כי הרחמנות המטופשת שלנו תסייע לו להמשיך לרצוח עוד ועוד.
שאלה רביעית – ביוצאם לטבוח, להרוג, לאנוס, להשמיד ולהשפיל את ישראל – כיצד ידעו הנוחבות להתגבר על יצרם ועל תאות הדם שלהם ולקחת בשבי יהודים, שבאפשרותם היה להרוג. האם לקחו בחשבון את רונן צור ואנשי קפלן, ולבושתנו ולחרפתנו גם נציגים שומרי מצוות בכנסת ובממשלה, שיסייעו להם להגיע לעסקה שתשפיל את ישראל ותאפשר להם להמשיך ולרצוח עוד ועוד? כמה חיים יהודיים היינו יכולים לחסוך לו ידע האויב, שלא יקבל דבר בתמורה לחטופים מלבד מצור מוחלט והרעבה של תושבי עזה, מניעת חשמל, מים וכל מה שניתן על-מנת שיחזירו כל חטוף שבידם תוך עשרים וארבע שעות?
שאלה חמישית – מה הייתה רמת הנאמנות של חלקים מהממשלה בתחילת המלחמה למדינת ישראל, והאם קבלו הוראות ישירות מהממשל העוין ששכן אז בוושינגטון? ומה לגבי הפיקוד הבכיר בצה"ל? האם גם הוא קיבל הוראות מעבר לים, הנוגדות את האינטרס הישראלי? למי נתונה הנאמנות של חלקים נרחבים בשמאל – לעם ישראל או לפרוגרס העולמי?
אלו שאלות קשות ומציקות, שאני משער שהיועמ"שית אינה מתכוונת שתישאלנה בועדת החקירה שהיא זוממת להקים. אולם מחובתנו להעלות את השאלות הללו, ועוד רבות כמותן, על סדר היום הציבורי, אם ברצוננו באמת למנוע את הטבח הבא.
