נצטווינו לחזור שוב ושוב על יסוד החיים שלנו, קבלת עול מלכות שמיים, מידי יום, בוקר וערב, באמירת קריאת שמע.
מתוך כמה דעות שנאמרו בגמרא לגבי תחילת זמן קריאת שמע של שחרית, בחר מרן בשולחן ערוך בהגדרה מעניינת: "משיראה את חברו הרגיל עמו קצת בריחוק ארבע אמות ויכירנו".
זמן קריאת שמע של שחרית לא מתחיל מעלות השחר, אלא כשש דקות אחרי עלות השחר. אמנם הכוונה היא שתחילת זמן קריאת שמע לכתחילה היא משיוכל לזהות באמצעות אור השמש את חבירו הרגיל עמו קצת, ממרחק של כשני מטרים.
אך נראה שיש פה גם הכוונה חינוכית. לומר לכל יהודי: בשביל לקבל עול מלכות שמיים באמת, לא מספיקה רק אמירת הפסוקים של שמע ישראל, אלא צריך קודם להכיר במציאות החבר. גם אם אינך רגיל עמו הרבה אלא רק קצת, גם אם נראה לך שהחבר הזה לא שייך ל"מגזר" או ל"חוג" שלך והאוירה סביבו חשוכה ובקושי יש בו אור, הוא יהודי! הוא בן של מלך! ככל שתכיר באור הייחודי של כל יהודי, כך תוכל לקבל עליך באמת עול מלכות שמיים, לא רק מן השפה ולחוץ!
חרוט בזיכרוני מעשה שראיתי בעיני ועשה עלי רושם רב. ידוע הדבר שבאים יהודים רבים לפקוד את מערת המכפלה, והרבה רוצים לזכות להיכנס גם לאולם יצחק. לפני כ-16 שנים, הגיע האדמו"ר מאמשינוב עם כמה אוטובוסים של חסידים להתפלל במערת המכפלה. הוא נרגש, וביקש להתפלל גם באולם יצחק. אנשי מעשה התאמצו והשיגו לו אישור, וכשהגיע לכניסה, הסבירו לו שאישור הכניסה מוגבל רק לאדמו"ר ול-15 מקורבים שלו. האדמו"ר עצר, ושאל: לא כולם נכנסים? ענו לו: לא. ואז אמר בנחרצות: אם לא כולם נכנסים, אני לא נכנס! ולמרות שהשיגו לו במאמץ את אישור הכניסה המיוחל, הוא לא נכנס, כדי לא להשאיר אף יהודי בהרגשה שהוא לא שייך!
זאת הנהגה של יהודי אמתי. לא זלזול בזולת, לא שלילת הזולת ולא התנשאות. לא חרמות, ולא תחושת חוסר שייכות. רק מתוך אכפתיות ורגישות מהזולת אפשר באמת לקבל עול מלכות שמיים!
נכתב בכאב אחרי הפסילה המרושעת של חברי ימינה את האיחוד (הטכני!) עם עוצמה יהודית, האליטיזם וההתנשאות כלפי ציבור גדול מאד של יראי ה' אוהבי ארץ ישראל וזלזול בתלמידי חכמים כמו הרב מו"ר הרב דב ליאור שליט"א, הרב ישראל אריאל, ועוד.
