חוץ לארץ זה בחוץ ממש

משל לאדם שנאלץ לגלות מביתו ולנסוע למרחקים. תלאות רבות עבר בדרכו. אך לאחר שהות ממושכת וגעגועים גדולים, הגיע סוף-סוף הזמן לחזור לביתו.

הנסיעה לכיוון הבית ארכה שעות רבות והייתה מתישה ומעייפת עד מאד. הצפיפות באוטובוס הכבידה עליו, ראשו היה עליו סחרחר, אך הוא ניחם את עצמו שהנה הוא בדרכו חזרה אל ביתו הטבעי, אל משפחתו היקרה. תיכף יגיע, יחלץ עצמותיו מטורח הדרך, ינוח על מיטתו שלו, יאכל את האוכל שבביתו. כמה טוב לחזור הביתה!

אך מה גדולה הייתה אכזבתו של מיודעינו זה, שאחרי ככלות אריכות נסיעתו, כשהגיע אל מחוץ לדלת ביתו גילה שאין מפתח באמתחתו, והדלת נעולה! מה גדול תסכולו של מיודעינו זה כשבמקום לנוח בביתו שלו מטורח הדרך, נשאר תקוע, בחוץ!

כל כך היה טוב לו אילו נכנס לביתו ולא שוהה באפס מעש ובתחושת אכזבה- בחוץ!

הירשם עכשיו לתפוצת הווצאפ של הקול היהודי >>

והנמשל:

כך היה שגור על לשונו של  רבי ישראל דב אודסר, חסיד ברסלב נלהב: "חוץ לארץ זה בחוץ ממש"! כאומר: על הסובר בטעות שאפשר לעבוד את ה' באווירה הטמא של אדמת ניכר, לדעת לשנן ולהפנים: שמבחינה רוחנית, לשהות בחו"ל זה להיות תקוע בחוץ, ממש!

בימים בהם אנו נפגשים עם פרסומות המציעות לנפוש על אדמת ניכר, עלינו לשאת עיננו אל המאורות הטובים ששתל ה' בעולמנו, הם צדיקים אמתיים שבמהלך הדורות, מהם אנו לומדים כמה חשוב לתקוע  את חיבת הארץ בלבבות.

כך מלמד אותנו ירמיהו הנביא: כמו שאדם שנתפס בקלקלתו מתבייש מאד, כובש פניו בקרקע ומסתתר מבני אדם אחרים, כך עלינו להתבייש לעזוב חלילה את הארץ: "בושנו מאד כי עזבנו ארץ"!

וכך סיפר אחד מבניו הקדושים של המקובל חכם ישועה בן שושן זצל על אביו הקדוש ע"ה:

כל ימיו של חכם ישועה היה דבק בארץ הקדושה בכל מאודו ולא סבלה נפשו ואף געלה את הנכר.

סיפר, שבעומדם במלחמת יום הכיפורים מול תעלת סואץ מספר רגעים לפני שהיו אמורים לחצות את התעלה, נשא חכם ישועה את ליבו ועיניו השמימה ואמר "ריבונו של עולם כתבת בתורתך "כאשר ראיתם את מצרים לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם"..

 ריבונו של עולם כתוב בתורתך "וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד"..

להיפרד מהארץ הקדושה "ארץ החיים" בשבילו היה כמו פרידת הנפש מהגוף ולא היה יכול לעלות בדעתו מציאות שכזו.

 אך מורינו חכם ישועה לא נשאר חייב..-

את אותה יד שנשא למרום לא השיב ריקם..

כידוע שם נפצע מורינו חכם ישועה בקרב פנים מול פנים תוך בונקר של 12 מפקדים מצריים בירי מטווח חצי מטר כאשר רואה את האש, הצרורות של פלחי הכדורים היוצאים  מקני הקלצ'ניקובים שיורים עליו.. שם נפצע ועצם ידו התרסקה וב"ה כידוע ניצל בניסי ניסים.

במשך שנות חייו סבל מאוד מכאבי תופת בידו מחמת אותה פציעה, משרד הביטחון הציע לו לילך לניתוח בחו"ל ולהתרפא שם.

אך אותה היד הקדושה שנשא השמימה בתפילה לה' כאמור,

"לא תוסיפו לראותם עד עולם" ולא לשוב בדרך הזאת.

אותה נשיאת יד - הדומה להנפת הקדש..

אותה נשיאת יד - שהרעישה בנשיאתה אז עולמות במרומים על קדושת הארץ.. היא אותה היד הפצועה והכואבת שהתקדשה בקדושת הארץ, תמסור עצמה שוב גם עתה!

 ולא הסכים לצאת להתרפא בחו"ל..-

כי סבל יציאת הארץ ושהייתו בחו"ל- גדולה היתה למורינו חכם ישועה עשרת מונים מסבל היד הכואבת שנפצעה על יחוד קדושת שמו יתברך..

אכן אכן.. האח, האח, גדולים מעשי ידיהם של צדיקים יותר מבריאת שמים וארץ..

מי יתן לנו מטוהר ליבכם

מי יתן לנו מנשיאת רוחכם

מי יתן לנו מאהבתכם

מי יתן לנו מחמדת לבבכם

הלוואי ונזכה ולו במקצת להריח מקורטוב טוהר ליבכם

 לב שלא ידע מעודו מכל חמדה זרה,

לב שכל חמדתו- "נפשי חמדה בצל ידך"

לב שכל חמדתו לארץ שחמדוה אבות.