פעמים רבות העיסוק בקירוב לבבות מעורר אצלנו שאלה עמוקה. לא תמיד אנחנו מודעים לה, לעתים היא מסתתרת בין קפלי הלב, אך היא מהותית ונוקבת: 'האם זה לא מלאכותי כל הקירוב הזה? בשביל מי אנחנו עושים הצגות? אם תורת אמת בידנו, הדברים ידברו בעד עצמם!'.
שאלה זו יכולה להשבית את כל המוטיבציה שלנו לעסוק בקירוב, ולהביא אותנו לעסוק רק בעבודת ה' העצמית שלנו. לכן יש חשיבות רבה למענה שנעניק לה, כחלק מהכשרתנו לעסוק בקירוב לבבות.
נענה על השאלה בשני מישורים: חיצוני ופנימי. במישור החיצוני, נשתמש במשל – כאשר אדם רואה מישהו טובע בים, הוא לא עושה שום חשבונות של פנימיות וחיצוניות. הוא פשוט קופץ ומציל אותו בהקדם האפשרי.
האם אנחנו מבינים עד כמה נורא להיות רחוק מה' ומתורתו? האם אנחנו מרגישים בתוך ליבנו את גודל הצער של השכינה על בניה? ככל שמפנימים את יקרת הקירוב ונחיצותו בדורנו, כך מוכנים לעשות עבורו מה שצריך – בין אם מדובר על שיחה פנימית אל נבכי הנפש החבויים, ובין אם מדובר על הצעת נרות חנוכה או זוג תפילין!
ומכאן למישור הפנימי. האמת היא שברצון לקירוב פנימי יש גם נקודת אמת גדולה – הקירוב שלנו צריך להגיע ממקום של שמחה, אמונה ואהבה עצומה לדרך שאנחנו הולכים בה. כשאדם אוהב את חייו ואת דרכו, הוא מקרין זאת החוצה בטבעיות.
אבל המסקנה אינה להתרכז בעצמנו להמעיט בקירוב עד שנהיה ראויים לו, אלא בדיוק להיפך – להרבות ככל האפשר בקירוב, ולהכניס את הקירוב לכל רגע בחיינו! להפוך את עצמנו לאנשים המוכנים וראויים לקרב ולהאהיב שם שמים על הבריות. נזכור בכל יום ובכל תפילה שאיננו חיים רק בשביל עצמנו, אלא בשביל כנסת ישראל. אל המקום הזה נייחד את תפילותינו ועבודתנו. וכשחיינו יהיו מוארים בתודעת הקירוב, גם פעולות הקירוב שלנו לא תהיינה חיצוניות אלא פנימיות, פשוטות וטבעיות.
יפה 1 ד' אדר תשע"ח 09:31 אחד מהמרכז
קירוב לבבות, ויקרת הקרוב ונחיצותו- ד' אדר תשע"ח 18:22 אוהב יהודי