פעם, לפני שנים רבות ישבתי וכתבתי את סיפור חנוכה כסרט מתח בסגנון הוליוודי. מסע חקר הסיפור לקח אותי מהגמרא לספר המכבים, מגילת אנטיוכוס, מדרש מעשה חנוכה, מדרש מעשה יהודית, ויוספון. בעוד שחלק מהחומר מדויק מבחינה היסטורית, חלקו האחר כנראה אגדות מומצאות מעשה ידי אדם. לכן אנצל את החופש הספרותי להוסיף סצנה משלי שטרם תועדה אך ללא ספק התרחשה.
תקציר העלילה- היוונים כבשו את ארץ ישראל וכפו על עם ישראל את חוקיה האליליים ותרבותה של האומה היוונית, טימאו את בית המקדש, אנסו כלות יהודיות, ואסרו על יהודים לשמור על מצוות התורה, מתתיהו המיואש נוטש את ירושלים עם משפחתו ועובר למודיעין. מפקד יווני מגיע למודיעין כדי לאלץ יהודים להקריב קורבן לאלים היווניים, הוא מצווה על מתתיהו, שהיה בעל השפעה רבה על הציבור היהודי באזור, להיות עובד האלילים הראשון ושיהיה לדוגמה לכל היהודים שילכו בעקבותיו, באומרו:
"ראש ונכבד וגדול אתה בעיר הזאת ונתמך בבנים ובאחים: עתה קרב ראשון ועשה מצות המלך כאשר עשו כל העמים ואנשי יהודה והנשארים בירושלים והיית אתה ובניך מאוהבי המלך ואתה ובניך תכבדו בכסף ובזהב ובמתנות רבות. ויען מתתיהו ויאמר בקול גדול אם כל העמים אשר בבית מלכות המלך שומעים לו יסורו כל איש מעבודת אבותיו ויבחרו במצותיו, ואני ובני ואחי נלך בברית אבותינו. חלילה לנו לעזוב תורה ומצות. לדברי המלך לא נשמע לסור מעבודתנו ימין או שמאל" (מקבים א, ב: י"ז – כ"ג).
יהודי שמקווה למצוא חן בעיני היוונים צועד קדימה להקריב קורבן על המזבח, מתתיהו קם והורג אותו במהירות לפני שיספיק. לאחר שהרג גם את המפקד היווני, מתתיהו בורח עם בניו וחסידיו אל יערות ההרים ומתחיל המרד.
ספר המכבים מספר על כך שיהודים דתיים רבים מצטרפים למכבים במקומות המסתור שלהם בהרים. קבוצה גדולה מהם מתמקמת במערה. בשבת, מגיעים כוחות של חיילים יוונים. המפקד קורא: "תיכנעו ותצייתו לגזירות שלנו או שפה תהיה קבורתכם." אלף היהודים במערה מחליטים בנחישות שלא להתגונן בשום צורה כדי לא לחלל את השבת. היוונים שוחטים את כולם. לא רשום עד כמה התעללו בהם. התיאור הקצר של הטבח אינו מתעד את שבוודאי התרחש בתוך המערה- ״הוויכוח מה לעשות״, כמנהג היהודים- להתווכח. אין צורך בדמיון רב כדי לדמיין את הסצנה מלאת העוצמות הזו:
"דעתי שכולנו נמסור נפש במקום לחלל את מצוות התורה שלנו!" מכריז אריה.
"אני לא מסכים!" אופיר צועק. "התורה מצווה עלינו להילחם על חיינו! עלינו להרים את חרבותינו ולהגן על עצמנו ועל עמנו ועל ארצנו הקדושה מפני אויבים שעלו עלינו לכבוש את ארצנו ולמחוק את הברית שלנו עם השם." באומץ, ולמרות שזהו יום השבת, הוא תופס את חרבו הארוכה ומחזיק אותה גבוה באוויר. חסידיו מריעים בקול רם.
"לֹא!" אריה זועק. "התורה תגן עלינו!"
קולות הסכמה נשמעים ברחבי המערה, מחזקים את אריה.
"התורה וחרבותינו יחד יגנו עלינו! לא התורה לבדה", משיב אופיר. "התורה מצווה עלינו לצאת למלחמה נגד אויבים הבאים לכבוש את ארצנו. התורה מצווה עלינו לקום ולהרוג את הבאים להרוג אותנו. התורה מצווה אותנו לא לעמוד בחיבוק ידיים כשדם אחינו נשפך!"
"השם יציל אותנו!" אריה צועק. "למען לימוד התורה שלנו!"
"לא כך דרכה של תורה!" אופיר טוען כנגדו בתקיפות. "משה רבנו הוביל את האומה במלחמות נגד אויבנו כדי שנחיה ולא נמות. יהושע, שלמד תורה יומם ולילה בבית מדרשו של משה הרים את חרבו להגנת אומתנו ולכבוש את ארצנו. דוד המלך, נעים זמירות ישראל, נטל את החרב להרוג את אויבי ה'. ספרא וסייפא. הספר והסייף זו דרכה האמיתית של התורה זהו רצון השם!"
מבוצעת הצבעה, אריה מנצח ברוב קטן. היהודים במערה לומדים תורה בלהט רב. האויב מתקיף וכל אלף היהודים נטבחים על ידי חיילי אנטיוכוס.
נחזור לספר המכבים שאומר:
"וידע מתתיהו ואוהביו ויתאבלו עליהם עד מאד. ויאמרו איש אל רעהו אם נעשה כולנו כאשר עשו אחינו ולא נלחם בגוים על נפשנו ועל תורתנו עתה מהרה ימחו אותנו מעל פני הארץ. ויועצו ביום ההוא לאמור כל אדם אשר יבוא אלינו למלחמה ביום השבת נלחם בו ולא נמות כלנו כאשר מתו אחינו במחבואים. ואז נאסף אליהם קהל חסידים גבורי חיל מישראל כל המתנדב לתורה."
המסר של הסיפור? כפי שמלמד שחקן אגדי מהוליווד: "כשאתה צריך לירות – תירה״. אל תשב במערה ללמוד תורה.
