השר יצחק גולדקנופף ידוע בעמדותיו המדיניות התומכות בהתישבות היהודית ביהודה ושומרון, והוא אף קרא לא אחת לשוב לעזה. כשר שיכון, עשה רבות עבור קידום ההתישבות והצהיר הצהרות ברוח זו, דבר שאף קומם עליו חלק משותפיו להנהגה החרדית. לכן היה זה מאכזב בעיני רבים לשמוע אותו אומר את ההצהרה הבאה בנוגע לעסקת הכניעה של ישראל ושלביה הבאים. וכך אמר – "נתניהו, אנחנו מאחוריך ואנחנו איתך. אנחנו לא יודעים מה טוב ומה לא טוב. לכל עסקה שתלך אנחנו אתך. צריך ללכת לשחרור כל החטופים עד האחרון שבהם. אנחנו מתפללים שכל החטופים ישובו לביתם בשלום.”
רבים תמהו כיצד נותן גולדקנופף צ'ק פתוח לנתניהו, ועוד ביחס לעסקה, אשר תוצאותיה הרסניות לעין כל רואה, ושאלו – בצדק – האם גם בנושא חוק הגיוס היה נותן לנתניהו כזה אשראי. כאמור, גולדקנופף הוא בעל יחס חיובי ביסודו לישוב הארץ ולחובת המלחמה באויב הערבי, ולכן דבריו טעונים הסבר. שמעתי אתמול נסיונות שונים לבאר את העמדה של המפלגות החרדיות, אשר כל סקר שנערך בקרב הציבור מעיד כי הן רחוקות מאד מעמדת כלל הציבור החרדי, ואנסה לנתח את הדברים קצת יותר לעומק.
לעניות דעתי, גולדקנופף נכשל בלשונו דווקא משום שעמוק בלבו הוא מכיר באסון הנורא הטמון בעסקה. בניגוד לכל מיני 'מסבירנים', הוא אינו מנסה להיתלות בגדולי ישראל ובפסק הלכה כלשהו בעד העסקה, ולו מהסיבה הפשוטה שפסק מנומק כזה אינו קיים. לכן, אף שבחשבון הפוליטי החליט מי שהחליט לתמוך בעסקה, גולדקנופף אינו מעוניין שהיא תרשם על-שם היהדות החרדית, ובוודאי שלא על שם 'דעת תורה' כלשהי, ולכן הוא אמר את המשפט האומלל, ולפיו הוא הולך בעיניים עצומות אחר נתניהו. כאשר המחיר הנורא של העסקה ילך ויתבהר לעין כל, לא ניתן יהיה, על-פי גולדקנופף, להאשים בכך את היהדות החרדית, ובוודאי לא את גדולי ישראל.
אולם כאן בדיוק טמון שורש האסון הרעיוני המלווה אותנו מזה זמן רב. הקונספציה החרדית הרשמית של 'תן לי יבנה וחכמיה' – תפיסה שנוצרה כאשר הציבור החרדי היה מיעוט זניח הנלחם על הישרדותו ולא הייתה משמעות גדולה מדי לאמירה שלו בנושאים לאומיים – קונספציה זו הגיעה כעת אל שוקת שבורה, כאשר הציונות החילונית הגיעה לשבר ערכי שאינו מאפשר לה להמשיך להנהיג את האומה אפילו במישור הגשמי, והעם שבשדות זועק להנהגה אחרת, להנהגה תורנית המנהלת את כל ענייני האומה לאור התורה הקדושה. אולם דווקא בשעה זו, בה עלינו להעביר הילוך ולהנחיל את התורה כתורת חיים בכל שדות העשיה הציבורית – דווקא כעת מנסים להתחפר תחת הסיסמה של 'תן לי יבנה וחכמיה' ובורחים מלקיחת אחריות בנושאים הבוערים ביותר.
השר גולדקנופף יודע היטב את גודל האסון שבעסקה, אבל על-פי תפיסתו – הציבור החרדי אינו רשאי להביע עמדה בנושאים בטחוניים שנויים במחלוקת, וממילא עליו להנהן ולתת גיבוי לכל מהלך של ראש הממשלה. תפיסה זו נובעת מההבנה העקומה – ששורשה בתפיסה בעייתית ביותר בלשון המעטה מבחינה אמונית – ולפיה ישנם 'נושאים דתיים' ו'נושאים חילוניים'. נושאים דתיים כוללים את הסדרת מעמד בני הישיבות, שכר למורות ולגננות החרדיות, דאגה למועצות הדתיות והרחבת כביש היציאה ממודיעין עלית. נושאים 'חילוניים' הם המלחמה בעזה, עסקת החטופים וכל דבר שאינו נכנס תחת הכותרת של יבנה, חכמיה ונספחיה.
אותה תפיסה עקומה, המנתקת את התורה מהחיים, מובילה לפרדוקסים בלתי-ניתנים להבנה, ובמקרה שלנו – של עסקת הכניעה – ניתן לשמוע דבר והיפוכו מהדוברים הרשמיים, שמנסים 'להסביר' את המהלך של ההנהגה הפוליטית החרדית. מצד אחד, אומרים שהעסקה היא נושא הלכתי עמוק ביותר, המצוי ברומו של עולם, וצריך סנהדרין גדולה שתפסוק בו, ומי אנחנו – דורנו היתום – שיוכל לדון בדיני נפשות (טיעון רדוד למדי לכשעצמו, שהרי רבותינו פוסקים באלפי מקרים של דיני נפשות בהלכות שבת ובעוד הלכות, כל עוד מדובר בשאלות של יחידים שאינם בעלי משקל לאומי). מאידך – דווקא באותם נושאים, שכביכול אין לנו יכולת לפסוק בהם – אנחנו סמוכים ובטוחים על שיקול דעתם של אישים חילוניים שלא קראו ולא שנו, אישים שדורכים על מצוות ה' בלי להניד עפעף, אישים שאווילותם כבר נכרה לעין במעשיהם הקודמים בעסקת שליט ואשר ביחס אליהם יונק כל ילד חרדי עם חלב אמו את ההבנה, ולפיה לא ניתן להלוות להם חמשה שקלים ולסמוך שיחזירו – הם הם אלו שאנחנו נותנים להם אשראי פתוח לעשות ככל העולה על רוחם, בעוד אנחנו – הציבור החרדי, שבקרבו יושבים מאות ואלפי תלמידי חכמים הבקיאים בש"ס ופוסקים ובראשם גדולי ישראל המובהקים – אנחנו "לא יודעים מה טוב ומה לא טוב. לכל עסקה שתלך (נתניהו) – אנחנו אתך", כלשונו של גולדקנופף.
כאמור, המשפט האומלל נאמר דווקא מתוך נסיון שלא לזהות את העסקה ותוצאותיה עם דעת תורה, אבל היא היא הנותנת, שהגענו אל שוקת שבורה ועלינו לחשב מסלול מחדש. רבן יוחנן בן זכאי ביקש את יבנה וחכמיה כשהמקדש עמד להחרב והאומה אבדה את עצמאותה. אחר שבעוונותינו חרב היכלנו וניטלה מאתנו היכולת להתנהל כאומה בארצה, ביקש להציל את מה שנשאר, את התורה שתמשיך להדריך אותנו ושמכחה נוכל לשרוד את הגלות הקשה, עד שנשוב לחיות כאומה לפני בוראנו ולכונן את מלכות התורה. כיום המצב התהפך – בידינו היכולת להשיב את תפארת האומה למקומה הנכון, לחיות כעם ה' לפניו, לכונן את בית חיינו ולהשיב שכינתו לתוכנו. ההסתפקות ביבנה וחכמיה מיצתה את עצמה, היא הפכה בימינו למלכוד. הבריחה מהאחריות הרובצת על נושאי דברה של התורה הקדושה להנהיג את האומה בכל תחומי החיים – בריחה זו כבר עולה לנו בחיי אדם, ולא פחות מכך – היא מהווה חילול ה', כאשר רבים מבינים ממנה, כאילו אין לתורה מה לומר בנושאים ציבוריים, ואותם יש להשאיר בידי נתניהו וחבריו. מעבר לפיקוח נפש שבדבר, יש כאן ביזוי לכבוד התורה ולומדיה. ניתן רק לקוות, שהמציאות תכריח במוקדם או במאוחר את ההנהגה החרדית להתעשת ולהבין, כי מחובתנו להעמיד את קומת הרוח של האומה, ליטול את המושכות לידינו, להתחיל ליישם את התורה בכל אורחות חיינו, לקחת את בית המדרש ולהחיל את מסקנותיו על כל תחומי החיים ולסלול את הדרך לכינון מלכות התורה בדרך לגאולתנו ופדות נפשנו!
