"סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", הוא חיבור שמיא וארעא המתגלה ליעקב בחלומו. "אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים", הוא פרשנות של יעקב למקום המקדש, שבו שער השמים מכוון כנגד מקום המקדש. סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, תפקידו לחבר בין השמים והארץ בבית אלוקים. בית המקדש של מעלה המכוון כנגד בית המקדש של מטה (רש"י שם), לא רק מכוון כי אם מחובר. שמיא וארעא נשקי אהדדי.
"ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", כמוהו כ"ויהי ביום השמיני" של הקמת המשכן. יום הקמת המשכן הייתה שמחה לפניו כיום שנבראו בו שמים וארץ (ספרא שמיני). שמחת הקמת המשכן השלימה את שמחת בריאת שמים וארץ. שהרי "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג). יריעות המשכן כרקיע השמים, וכלי המשכן כנבראים בששת ימי המעשה (תנחומא ויקהל). המרכז הגרעיני של שמים וארץ במשכן, הוא שמחיה את השמים והארץ וכל צבאם.
גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ, מחדש ר' חמא (תענית ז). שהרי בלי גשמים יחזור העולם לתוהו ובוהו. אד שעולה מן הארץ ומשקה את כל פני האדמה, יכול להיות רק כשמטר אין להשקות את האדמה, כדבר התורה בשני של פרקי בראשית. לפיכך גדול יום הגשמים כיום של חיבור שמים וארץ. אבן השתיה במקום שהוא יסוד שמיא וארעא, המתחבר בסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, אינה רק אבן שממנה הושתת העולם, היא אבן שבעטיה שותים מים המחברים שמים וארץ.
טל ומטר תלויים בבית המקדש. שאלת גשמים מתעכבת עד שביעי במרחשוון, כדי שעולי הרגל ישובו לביתם (משנה תענית א,ג). תפילת הכוהן הגדול ביום הכיפורים על הגשם, מול אבן השתיה, במקום שמחבר שמים וארץ, מתחננת על גשמים בעיתם, ללא האזנה לתפילתם של עוברי דרכים. יום דין על המים בסוכות, תפילה של משיב הרוח ומוריד הגשם, ונענועי ארבעה מינים לעצור רוחות רעות וטללים רעים, הם תפילותינו ובקשותינו לשנה טלולה אם גשומה, לחיים ולא למוות.
"ועצר את השמים ולא יהיה מטר" הוא גלות. מים מותפלים לא יכולים לעצור את היובש והבושה של עצירת גשמים. "ה' הוא האלוקים" בהר הכרמל הוא "מטר ניתך ארצה" במעמד כל ישראל. ה' הוא האלוקים במוצאי יום הכיפורים, הוא תפילה להורדת גשמים כבימי אליהו. קורבן בהר הכרמל בהוראת שעה, הוא תפילה לכיוון אבן השתיה, לחיבור שמים וארץ בגשמי ברכה. אבן השתיה שמחתה את אבן הטוען (תענית שם ג,ח), היא תפילה של חוני המעגל למילוי של בורות מים בירושלים.
"אמר רבי יוחנן גדול יום הגשמים כיום קבוץ גליות, שנאמר (תהילים קכו): שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב" (תענית ח). גלויות שמתקבצות לארץ ישראל מחברות שמים וארץ כיום הגשמים. ארץ ישראל מתגלה לעיני אומות העולם כחיבור שמיא וארעא. הכל צופים מהר הצופים, כדי לחזות בפלא האלוקי המתגלה אלפי שנים אחרי חורבן הבית. יום שחרב בו הבית חרב בו גם העם. חורבן של בית הוא גלות ופיזור של העם בעולם. קבוץ גלויות הוא בניין הבית בניין הארץ וחיבור שמיא וארעא.
יום הקדיש הכללי ביום עשרה בטבת, הוא קינת עולם על חורבן הבית וחורבן העם. שואה מפלצתית של השמדת העם היהודי, היא חורבן עולמי לא יהודי. כי נמכרנו להשמיד להרוג ולאבד, היה זיכרון בשושן למה שאירע אלפי שנים מאוחר יותר. מוציאים את התיבה לרחובה של עיר בעשרה בטבת, כדי לבכות על חורבן הבית וחורבן העם. תוקעים בשופר, לבכות על אחדות שמים וארץ בירושלים ובארץ ישראל שהתפוררה ונפרדה. אך גם לובשים שק ויושבים לארץ, על גשמים שנעצרים המזכירים גלות וחורבן, פירוד וניתוק בין שמיא וארעא.
סולם המוצב ארצה, נושא את ראשינו השמימה בתפילה ובתחינה ל"ברך עלינו ה' אלוקינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה, ותן טל ומטר על כל פני האדמה. שומרה והצילה שנה זו מכל דבר רע ומכל מיני משחית ומכל מיני פורענות, ועשה לה תקווה טובה ואחרית שלום. חוס ורחם עליה ועל כל תבואתה ופירותיה וברכה בגשמי ברכה ונדבה, ותהי אחריתה חיים ושבע ושלום כשנים הטובות לברכה". יהי רצון שנזכה לאחרית שלום, שיש באחריתה של עונה חיים ושבע ושלום.
