אנו שומעים הזהרות- תיהיה מלחמת אחים אם הממשלה תעשה את הרפורמה במערכת המשפט.
אני סבור שלא יכולה להיות מלחמת אחים פיזית. יכול להיות ויכוח נוקב, אפילו הפגנות סוערות, אפילו סירובי התגייסות למערך המילואים אבל לא שיהודים יקחו נשק ויתחילו לירות על השוטרים והחיילים שבאים לממש את החלטת הכנסת והממשלה.
הטענה שלי היא שהאחדות הפנימית של עם ישראל כל כך חזקה שהיא לא יכולה להיפרם באופן רחב ועמוק. הוויכוחים הנוקבים נוכחים ברמה החברתית החיצונית בלבד והם כלל וכלל לא פוגעים בתחושת האחווה העמוקה ועוצמתית שבין היהודים כפרטים ובין המגזרים השונים.
על מה טענה זו מתבססת?
א) הגלות הארוכה עיצבה תודעת שותפות גורל בעם ישראל באופן כל כך חזק שלא ניתן לערעור, החותמת של תודעת גורל משותפת זו נחתמה בדמם של ששת המיליונים.
ב) תודעת האסון של מלחמת אחים ושנאת חינם מחורבן בית שני עיצבה את התודעה של כל יהודי ושל השיח הציבורי היהודי באופן שלא ניתן לערעור.
ג) הציבוריות היהודית מאז תקומת המפעל של שיבת ציון השלישית ידעה להתעלות על ידי כל המגזרים בשעת מבחן מעל השיקול הפוליטי הקבוצתי אל השיקול הכללי לאומי- 1) הרצל המשכיל המתבולל החליט לפתור את בעיית כל היהודים גם של היהודים שאורחות חייהם האישיים היו שונים ממנו לגמרי. תודעת האחדות הכלל יהודית ללא הבדל בהחלטה כיצד לנהל את החיים היא התשתית של הרצל וכל המפעל הציוני.
2) בשעת מלחמת העולם הראשונה אנשי ניל"י (שהמאפיין המרכזי של חבריה היה שהם היו בני איכרים דור שני ויחסית מבוסס לבוני המושבות הראשונות) מסרו את נפשם למען כל הציבור ואפילו שהם קיבלו רעה תחת טובה.
3) כל מפעל הקיבוצים שלקח על עצמו ליישב את כל חלקי הארץ ובמיוחד את איזורי הספר והגבולות עשה את זה מיתוך תודעת מסירות למען כלל יהודי העולם אף שרובם ככולם היו שונים מאנשי הקיבוצים בכל מובן והיבט של התנהלות החיים.
מפעל התיישבות זה נמשך גם מיתוך תודעה של דאגה לכלל היהודים בהתיישבות ביהודה שומרון וחבל עזה על ידי מנהיגי גוש אמונים.
4) בן גוריון בהחלטתו לקלוט את כל יהודי ארצות ערב בראשית הקמת המדינה באה מיתוך תודעת אחדות כלל יהודית ללא שום קשר לאופיים ומעשיהם של העולים.
5) מנחם בגין בקיראתו בזמן הסזון ואלטלנה 'לא למלחמת אחים" גם עמד בגבורה במבחן האחדות. ואומנם זה כואב להגיד אבל גם הסזון עצמו בא מיתוך שאיפת האחדות והרגשת האחריות על כלל יהודי העולם ומיתוך תחושת סכנה עצומה לכל המפעל הציוני שעלול להתרחש בגלל הפילוג של מי שכונו "הפורשים" (ללמדתך שהשיקול של האחדות לפעמים דווקא יכול להיות מסוכן מאוד)
6) כל מלחמות ישראל מאז מלחמת השחרור ועד מבצע צוק איתן היו כולם מפגן אחדות עצום בין כל היהודים.
7) הגירוש מגוש קטיף היה הוכחת אחדות למרות כאב עצום של הציבור הימני האמוני.
אבל אם יטען הטוען: דווקא "הימין" עמד במבחן האחדות אבל "השמאל" לא עמד. הדוגמאות שהבאנו לעיל דוחות את טענה זו. הקיבוצים היו מפעל של השמאל, בן גוריון היה מנהיג של השמאל, ובכלל מפגני האחדות בעל מלחמות ישראל לא ייחודיים לימין.
ואז יטען הטוען: אבל תשמעו כיצד מדברים מנהיגים מהשמאל? להבנתי הם מדברים ככה דווקא בגלל ביטחונם שלא יהיה מלחמת אחים, כשיש לך ביטחון כל כך גדול שאסון כזה כה רחוק אתה לא חושש לדבר עליו. באותו מידה "הימין האמוני" חייב להפנים את תוכן מאמר זה ולא לזלזל בתחושת האחריות של השמאל על כלל ישראל, הפנמה ש"השמאל" חש אחריות אמיתית על כלל ישראל תוביל ליכולת אמיתית של מנהיגי הציבור "הימני אמוני" להוביל מהלכים פוליטיים חשובים ולהתמודד עם מחאות ואיומים פוליטים. מנגד גם "השמאל" כשהוא יבין שאיומיים ב"מלחמת אחים" זה אקדח ללא כדורים ו"הימין האמוני" לא קונה אותם יגיע לשיח רציני וענייני על פתרון אתגרים ובעיות מיתוך שותפות וניסיון לקדם על פי כוחם הפוליטי היחסי.
