בטח כבר שמעתם גם אתם על כל ההפגנות בזמן האחרון. אני הייתי חלק מהמנוע לכך שהם יקרו. נעים מאוד רות גרוסמן בת 18.5 ממעוז אסתר כבר קרוב ל-5 שנים.
לא קבוע, אבל נמצאת שם לא מעט. הכל התחיל כאשר עשיתי חור באוזן למעלה- אליקס. כאב לי מאוד ומיום ליום האוזן גדלה. לקחתי משככי כאבים מרוב כאב. והאוזן בשלה. הרגשתי כאב בכל הגוף מהדבר הקטן הזה. ניסיתי לשכוח- לא עבד. משככי כאבים- להשכיח שכואב. שכואב לי לכולנו על המוות של אהוביה.
אבל הקב"ה לא וויתר לי. העמיד אותי מול הכאב והקושי ואמר תתמודדי. הורדתי את העגיל. אבל את המסר כבר הבנתי. איך אפשר לישון כשלא מגישים כתבי אישום לשוטרים?
וכשהרדיפה ל"נוער הגבעות" ממשיכה בעוז וגבורה-רק השבוע שוב ראינו את הרס המאחזים גאולת ציון ורמת מגרון. ממשיכים לפגוע בנו ולשפוך דמנו כמים. בגלל זה אני באה ופונה אליכם עם יקר שלי.
כשנגמרה המחאה הראשונה מיד אחרי הרצח של אהוביה וכולכם נכנסתם הביתה והתכרבלתם בשמיכה ושתיתם שוקו. לא רק שהיינו בגבעה בקור ובגשם. היינו בשבר ענק. זה לא רק אהוביה עצמו.
זה גבעה שלימה שחוותה כאב עצום.. והתמודדנו עם זה שהבעל של חברתנו היה עצור כי היה באוטו עם אהוביה. ועוד. אבל ב"ה התמודדנו. לא וויתרנו למרות הקושי. בשביל אהוביה- שתמיד קם בשמחה לעבוד את הקב"ה וליישב את הארץ. וכמובן בשביל ה' יתברך.
ועם זאת. הלב עדיין מדמם. שותת דם. ועוד יותר שותת דם כשהמצב רק מגריע- פינויים וכדומה.
"ככל שיענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" אנחנו לא מפחדים מהרס מאחזים. מהרשעות של המערכת וכוחות הביטחון ה' מנהל את העולם לא אני אתם או השוטרים. תודה לכם שהתעוררתם ויצאתם להפגנות.
וגם מי שלא באץ לפחות שיכאב על המצב. ללמוד משהו לזכר אהוביה ודברים כאלה עוזר לא פחות. הגיע הזמן ויש כבר הפגנות שבועיים. לצאת ולמחות. לצעוק לזעוק. להעתיר בתפילות. קומו עורו יהודים.
אסיים בפסוק שחגי הנביא אומר "לא העת האת לכם לשבת בביתכם ספונים והבית הזה חרב" גאולה. עם ישראל בואו אתו ויחד נביא את הגאולה ומדיח צדקנו. כותבת בדמעות וכאב. מחכה ועושה יחד אתכם לגאולה. הכל התחיל מחור קטן.
