מדוע פוחדים בציונות הדתית מאירועי צמאה?

מאז י"ט כסלו התפרסמו שני מאמרים המתייחסים לרצף האירועים הקשורים לחג הגאולה (כפי שמכונה בפי חב"ד או ראש השנה לחסידות).

האחד של הגב' עפרה לקס – בו היא מצרה מצד אחד על כך שבני ובנות האולפנות, ביום פטירתו של הרב נריה, עומדים וצופים בסרט על הרבי מילובאביץ זצ"ל תוך כדי לימוד תניא, וכל זאת במקום לדלות ולשתות מתורת רבותיהם המובהקים הרב נריה והרב קוק.

ומן הצד השני משבחת את ארגון האירועים ואף מעלה את האפשרות על כך שהרב נריה יושב ורווה נחת מבני ובנות הסרוגים השמחים ודבקים.

אבל הסיפא היא שיתכן ודרוש אירוע "צמאה" סרוג למהדרין – משלנו.

מאמר נוסף העוסק גם הוא בנושא הינו של הרב ישראל מלמד. שם הוא מתרעם על העובדה שחסרו מן המדף ספרים המתאימים למגזר אליו הא מיועד. טענה נוספת חריפה אף יותר אצלו – ישנה שיטה מכוונת לנסות ולהטמיע את שיטת חב"ד ולהפוך את צעירי
הצאן של הציונות הדתית לחבדניקי"ם – רח"ל. ואז מגיע השיא בתכנית הקונספירטיבית –"כמה חוסר כבוד יש בארגון יריד המיועד לבני ישיבות תיכוניות וגבוהות (רוב הקונים ביריד) ולנסות לנתק אותם ממקורות היניקה שלהם ומהרבנים והצדיקים שלאורם הם
הולכים".

   | "אוכלים את התבשיל בלי לדעת ממה הוא מורכב..."

כמובן שבדרך ישנן אמירות נוספות על התייאשות מדרכו של הרב קוק, על כך שאדמור"י חב"ד האחרונים התנגדו לציונות ולדרכה ולכן מה לנו ולהם, ועל כך ש- וכאן מגיע ציטוט שבעיני הוא מדהים: "כך יוצא שמאות ואלפי בני ישיבות תיכוניות וגבוהות אוכלים את התבשיל בלי לדעת את התרכובת ממנו הוא מוכן", שמעתם נכון – תבשיל, משל היה מדובר על אירוע במועדון לילה או פאב כלשהו בתל אביב, שאליו משכו במרמה את מיטב בנינו ובנותינו, והשקו אותם במי תרעלה שמי יודע מה הם מכילים.

כל זאת נאמר על ארוע שכל כולו שמחה, חסידות, דברי תורה ודבקות בה'. מה קרה לנו ? השתגענו ? מהיכן מגיע הפחד, הניכור וחוסר היכולת להתחבר לכל מה שטוב ולקחת ממנו את נקודות הטוב המתאימות לנו?

עצמתי עיניי... ודמיינתי לרגע שיחה ביני לבין הרב קוק, בה אני מספר לו על כך שאלפי בני הישיבות והאולפנות מתחברים לתורת חב"ד ואף מעיינים ולומדים את ספר התניא של אדמו"ר הזקן.

נו... אמר הרב קוק – ומה בכך ? איך ניתן להיות יהודי שלם מבלי ללמוד תניא ? האם ניתן להגיע אל התכלית מבלי לדלות מתורתה העמוקה של חב"ד ?

פשיטא שכדי להיות יהודי שלם יש צורך בלימוד כלל חלקי התורה על אגפיה השונים ובהתחברות לכל ניצוץ יהודי הטומן בתוכו התקרבות ודבקות בה'.

ואז התעוררתי.... אל המציאות הפשוטה והנמוכה בה גם לימוד התורה והחסידות הופך להיות מגזרי ומחולק למגירות מגירות. האם מישהו חושב שהרב קוק או הרב נריה קיבלו את תורתם הגדולה מהאוויר ?

האם עומק כתיבתו של הרב קוק לא נבע מלימוד שנים של תורת החסידות, פנימיות התורה, כתבי האר"י הקדוש ושתייה משאר מעיינות החוכמה היהודיים שבסופו של דבר הבשילו לכדי תורה גדולה ושלמה כפי שהניח הרב קוק בעולם?
האם אין ברצון של "צמאה" סרוגה דווקא, חזרה של שנות דור אחורה, שנים בהם כל אחד הסתגר בד' אמותיו

ולא היה מוכן לחשוב ולדמיין שגם חוצה להם יש תורות גדולות, חשובות, שבלעדיהן היהדות אינה שלמה ? האם אי פעם צללו דורשי ה"צמאה" הסרוגה לעומק תורת חב"ד ואדמוריה ? לעומק כתבי אדמו"ר הזקן – ליקוטי תורה ותורה אור למשל?

האם כתביו העמוקים מיני ים של הצמח צדק מעוינים מידי פעם במסדרונות הסרוגים או ששם הוא נחשב רק כקשור לניגון ומוסיקה ? האם אי פעם נלמדה פרשת השבוע במסדרונות אלו על פי תורתו של הרבי מילובאביץ זצ"ל עם העומק והראיה
שאינה קיימת בשום כתבים אחרים ?

האם אין כאן חזרה על אותו חטא קדמון שחלקים שומרי תורה ומצוות אחרים בעם ישראל (וד"ל) חוטאים בו, בבחירת גדולי התורה והספרים הנלמדים, רק לפי השקפת המחבר - האם לנו או לצרינו.

הרב קוק הרי חיבר הגות מקיפה ושלמה - אבל לא זכה להוציא ספר כדוגמת ילקוט יוסף או כף החיים - האם כיון שכך לא נלמד ספרים אלו רק כי מחבריהם לא היו כנראה ציונים נלהבים?

  | היכן מסתובבים בני 'המגזר' בטיוליהם בעולם?

אף אחד לא ביקש לשבת וללמד את בני ובנות הישיבות (אותם לכאורה מנסים לנתק מכור מחצבתם הטבעי) את מאמרי הרש"ב המתנגדים לפעילות הציונית (למרות שבהחלט גדלות תורנית אמתית נכון היה שתתמודד
גם עם מאמרים אלו).

אבל האם זוהי חב"ד ? זוהי כל תורתה ? התנגדות לציונות? או השקפה שהגאולה תהיה ניסית ולא בדרך הטבע מבלי להיכנס להאם זוהי באמת שיטת חב"ד מתוך עומק כתביהם או לא?.

זו הדרך הנכונה להגדיר תנועה גדולה ואדירה זו? האם לא כל אחד מבני ובנות הציונות הדתית הקשורים בטבורם לתורת רבם הגדול ולמאמר הדור לא מחפשים בטיוליהם בארצות הנכר הרחוקות )לאחר שרות צבאי
מלא כמובן בצבאות ה' את בית חב"ד הקרוב?

האם כל ספרות חב"ד האדירה לדורותיה עוסקת אך ורק בהתנגדות לציונות ובשיטות מיסיונריות כיצד נהפוך את כולם לחבדניקי"ם ?

מצטער מאד להגיד אבל תפיסה זו נובעת מפחד, חוסר ביטחון, קטנות תורנית ויתכן אף כישלונות חינוכיים ברמה הכללית וניסיון לסגור את מוחם של תלמידים בד' האמות הנכונות של "ההשקפה".

אדרבה - תנועה כשלנו בטוחה בצדקת דרכה ובמגמתה צריכה לקחת את הטוב מכל מקום אפשרי ולחבר אותו לכלל תורה גדולה אחת. מניח שהציבור מכיר את אגרת קל"ד (אגרות הראי"ה) לגבי מלחמת הדעות  ד"ה ובכלל זהו כלל גדול במלחמת
הדעות. שאמנם מדברת בעיקר על איך להתמודד עם מלחמה בתורה אבל העקרונות שהרב קוק מתווה שם בהחלט מתאימים גם למלחמת דעות בתחום ההשקפה.

ובכלל האם ניתן בימינו אלו ללמד או להקיף עניין השקפתי מבלי להביא את כלל ראיית היהדות על כך? ישנם כל כך הרבה נושאים ועניינים אותם יש לברר בדורנו ולתת להם מענה רוחני והשקפתי ואסור בשום אופן
לצמצם את הראיה אך ורק לראייה ההשקפתית והמגזרית שלנו. אם נמשיך בדרך זו נגיע מהר מאד לכך שנהיה עוד אחת מהחסידויות – חב"ד לומדים רק חב"ד. ברסלב – רק ברסלב. וגור – אולי לומדים שפת אמת. כל זאת כמובן מבלי לפגוע באף אחת מהחסידויות שהוזכרו, אולם המשל - מקווה שהובן.

הזוהר הקדוש מסביר שהגאולה תגיע רק לאחר סיום תהליך של "איסוף ניצוצות שנתפזרו בעולם" וקיבוצם לכדי מציאות אחת שלמה ! מה פרוש הדברים ? אנו נמצאים במציאות של פרוד והסתרה מאז חטא אדם הראשון ואף קודם לכך מבלי
להאריך.

תפקידו של האדם לאסוף את כל נקודות הטוב הקיימות בעולם וליצור מהן מציאות אחת, שלמה ואחדותית המכילה את כלל הופעת הטוב האלוקי המופיע בעולם בגוונים שונים )מס' סנהדרין – איך יגיע
המשיח והאם קיים סוס בעל 100 גוונים. רק כאשר נבין זאת ונזכה ללמוד מכלל חלקי התורה על שלל אגפיה, ועל שלל הופעותיה לאורך השנים, נוכל להצהיר שעשינו משהו באיסוף הניצוצות לקראת הגאולה כמובן שמלאכת האיסוף צריכה לבוא לידי ביטוי גם
בפנים נוספים ולא רק בעולם הלימוד התורני.

   | נוותר על הילקוט יוסף וכף החיים?

"הדברי יואל" מסאטמר מכיל תורה גדולה שיש מה לקחת ממנה ? מצוין. ניקח ונשלב בתורה הגדולה. שיחות אדמו"ר הרש"ב טומנות בתוכן עומק רעיוני גדול ? מעולה . נתחבר ונצרף לתורתנו. הרמב"ם, המהר"ל, החיד"א, השל"ה, הרב דסלר, הסבא מנוברדהוק, המי שילוח, החפץ חיים, האביר יעקב, ר' נחמן, הבן איש חי ועוד ועוד לאורך הדורות. כולם בארות שיש לשתות מהם ולא לפספס אף טיפה ממימיהם הקדושים שהותירו לנו. ורק אז כאשר כוס הלימוד תהיה מורכבת מכלל הטיפות, ניתן יהיה להרוות צימאונינו, ולייצר תורה גדולה, תורת גאולה, תורת משיח תורה כללית ונעלית שתתאים לעת גדולה זו של תיקון אחרון של העולם, ועמידה על הסף של תקופה חדשה, הכוללת בתוכה אור גדול ונעלה המורכב מגוונים שונים
ורבים שהמשותף לכולם הוא נקודה טובה (ניצוץ) הקיימת בהם.

ואין חודש המתאים להבנה ולגילוי זה יותר מחודש כסלו (כס – לו), חודש בו מתגלה ביתר שאת מעבר לגילויים הרגילים שלו בתוך התורה הקדושה אור אלוקי קדום -האור הגנוז מששת ימי בראשית. יהי רצון שנזכה להבנה זו בחודש זה ובכך נתרום את חלקינו הקט לקירוב הגאולה השלמה וקיום הדברים המוכרים - "אור חדש על ציון תאיר".

מיכאל אפשטיין (שייך למגזר הציוני דתי במסגרת חלוקת המגרות).