השאלה שהופנתה ליונה בספינה, לא לקחה בחשבון את העייפות. זו לא הייתה תרדמה של אפיסת כוחות, וגם לא תרדמה ספונטאנית. זו הייתה תרדמה מאולצת חסרת אכפתיות, שהפנתה גב לסביבה תוך התעלמות מוחלטת והתרכזות באני העצמי. כך קראנו בספר יונה, כך הוא התנהג, וכך פנה אליו רב החובל באוניה.
אין כל ספק שיונה טווה קורים סביבו והתגלם בתוך עצמו. הוא בוודאי חש ברוח הגדולה ובסער הגדול בים, והיה עד לכך שהאוניה חישבה להישבר. הוא גם היה עד למאמצים של המלחים סביבו, שכללו יראה, תפילה והשלכת הכלים לים. אך הכתוב מנגיד את מעשה המלחים מול מעשה יונה בכתוב אחד, בלי שהות באמצעו: "וייראו המלחים ויזעקו איש אל אלוהיו ויטילו את הכלים אשר באוניה אל הים להקל מעליהם ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם".
פנייתו של רב החובל בשאלתו אל יונה, אינה שואלת מדוע אינך משתתף במאמץ הכללי, וכי יונה היה מלח? הכתוב מתאר את מעשה המלחים ולעומתם את מעשה יונה. וכי פנה רב החובל לכל נוסעי האוניה שיתפללו? השאלה שואלת מה לך נרדם, אך מסתירה את השאלה האמיתית, מי אתה? מעשיו המוזרים של הנוסע שמתנהג בצורה שאינה מתאימה למקום ולזמן, מעוררת חשד: "ויקרב אליו רב החובל ויאמר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלוהיך אולי יתעשת הא-לוהים לנו ולא נאבד".
ברור לנו שזוהי תרדמה של בריחה עצמית. אין כאן התמודדות עם המציאות, ואין גם כל רצון לעשות את זה. הוא יודע שהסער הגדול הוא בשלו. הוא מודע ומאמין שכל הקורה סביבו הוא תוצאה של הבריחה ליפו, ומשם תרשישה. הוא ידע שה' מחפש אותו אך הוא לא מוותר. בוויכוח הנעלם מתחילת הספר בינו לבין א-לוהיו, הוא מוכן ללכת עד הסוף. 'שאוני והטילוני אל הים', היא תוצאה ברורה של אפסות אישית מול הבורא, שהמוות לא מרתיע את האידיאולוגיה.
יונה הוא סמל ודגם לכל יהודי. קום לך אל נינווה, הוא קום לעבודת הבורא. קרא עליה הוא ציווי של תרי"ג מצוות. 'ויקם יונה לברוח תרשישה', היא בריחה מפני המטלות הרובצות עליי. להיות נאמן לדבר ה', היא התמודדות יומיומית קשה ומפרכת, שלעיתים מאלצת לברוח ולהירדם. השתמטות מאחריות יכולה להיות מרפיון כוח או מחוסר מאמץ. אך כל אחד שנאמר לו קום לך אל נינווה, לא יכול להיפטר מהמשימה ולא יכול להשתמט ממנה. גם אם לא יהיה קיום לציווי הוא לא יתבטל, הוא יחייב גם בהמשך.
"בן אדם מה לך נרדם / קום קרא בתחנונים / שפוך שיחה דרוש סליחה / מאדון האדונים" לפייטן האנונימי בסליחות, מהדהד את הנביא יונה בכוונת מכוון. המנגינה מדמה גלים של ים העולים ויורדים ומחשבים לשבר את אוניית החיים. השאלה הפיוטית מה לך נרדם אינה שאלת עייפות ואינה שאלת חוסר יכולת. זו שאלה המציבה לפנינו מראה ודורשת לדעת איפה אתה? אל תברח ואל תסתתר, המטרה לא תשתנה. מה שיש לעשות הוא ליטול אחריות ולהתמודד פנים מול פני המציאות.
גם רבי יהודה הלוי נכנס אל הבקשות באותה פניה: "ישן אל תרדם / ועזוב התלהלהך / הרחק דרכי בני אדם / ושור דרכי גבוהך / ורוץ לעבוד צור קדם / כרוץ כוכבי נגוהך / די מה לך נרדם / קום קרא אל אלוהיך". את המשימה יש לבצע בכל אופן. באת לכאן כדי לעשות ואין לך כל אפשרות להתחמק מאחריות. גם לי יש ויכוח עם אלוהיי, וגם אני נותן לו עצות איך ומה כדאי לעשות. יש לי בקשות ויש לי רעיונות מצוינים. רק דבר אחד שכחתי שהבורא לא מתייעץ איתי, ובקשותיי אינם פונקציה של תכלית חיי.
מה לך נרדם הוא אל תברח מאחריות. אל תפתור את הבעיה עם נתונים אחרים. קבלת בעיה עם נתונים אלה, ועליך לפתור אותה עם אלה. יכול להיות שאם היו נתונים אחרים, היית מצליח לפתור יותר מהר ויותר קל. אך מי שמגיש את הבעיה מבקש את פתרונה ממך. קרא את הסיפור על יונה, חזור והבהר את הדבר בפיוטי מה לך נרדם, והקשב היטב במנחת יום הכפרה לתהליך שעבר הנביא, כדי ללמוד ממנו על התפקיד שמונח לפתחנו.
