מה קורה בציונות הדתית?

בצד כל הטוב, בצד הקדושה, לימוד התורה, ההתיישבות ומסירות הנפש, בצד הרבנים, הישיבות הגרעינים התורניים, בצד ישיבות ההסדר המפוארות, בצד החסד, הציפיה לישועה ועבודת השם לשמה- בצד כל אלה מתרחשים תהליכים בהם יש כדי לעורר דאגה ולכל הפחות הם מחייבים התבוננות.

על פארה של הציונות הדתית לא אני הקטן אהיה מליץ יושר. תנועה גדולה חובקת ארץ ועולם שהעמידה רבבות לומדי תורה, רבנים צדיקים וקהילות עם יראת שמים. בוני הארץ ומתנחליה, לוחמים עזי נפש ובעלי מסירות נפש. כל אלה ועוד מפעליה הרבים של הציונות הדתית הם הם המעידים כאלף עדים על תהליך הגאולה בו אנו מצויים.

ובכל זאת, כאמור בפתיח, יש בקרבנו תופעות (ואלה אינן מעטות) המציבות בפני כולנו, מחנכי ומנהיגי הדור הרוחניים בראש - אתגרים חשובים. באם נהיה כולנו מודעים לבעיות או אז נוכל לגשת לפתרונן.

אשתדל במילים רכות ובלב אוהב לגעת במקצתן :

צניעות – אין זה סוד, וכל מי שעיניו בראשו בוודאי רואה, כיצד נושא זה נהיה בעייתי יותר  ויותר בקרבנו. היציאה מה"גטו", ההתערות בחברה הכללית, הלימוד באוניברסיטאות והחיכוך במקומות העבודה- כל אלה גורמים לגישה פשרנית ומקילה שתוצאתה פחות צניעות. השפעתם המזיקה של אמצעי התקשורת והחשיפה להם ובמקביל האינטרנט על מפגעיו (ווטסאפ , פייסבוק ושות'...) ניכרות אף הן. התוצאה היא עירוב בנים ובנות בתנועות נוער, אי הקפדה על מניעת עירוב כזה בחתונות, בשמחות ובאירועים ציבוריים וגם כך סתם- בנות באולפנות, בנים בבית הכנסת, באוטובוס, בקהילה- זה לא מה שהיה פעם...

כשרות- מתוך הבית פנימה קמים להם רבנים, חלקם בעלי שם ועמדה, ומנסים להנהיג שינויים שעל פי רוב נמצא שבהם יש כדי להקל. לו הייתה זו הבעיה היחידה עם רבנים אלה הצוברים כוח והשפעה- ניחא. אלא שכוחם והשפעתם ניכרים גם בתחומים נוספים.

יש נטייה גוברת לגישות "ליברליות", "שמאלניות" ואף פוסט מודרניות אצל חלק מרבני המגזר – הדוגמאות כאן הן לצערי רבות. החל מרבנים המגלים למצער הבנה לסוטים מהלהט"ב  וכלה בכאלה הממהרים לכלות פני ערבים במקרים שונים תוך שהם מתבטלים בפניהם וגורמים לעם ישראל נזקים עצומים (המקרה הבולט הזכור לי הוא באירוע בכפר דומא אך יש עוד מקרים).

הנטייה הזו לעיל מגלה יותר מדי "פתיחות" בעניינים עקרוניים.  הגדרות אותן הציבו חז"ל מוזזות הצידה ולעתים מועלמות כאילו לא הוצבו שם מעולם כאשר בסך הכול ישנו פיחות זוחל בעניינים הלכתיים ומוסריים רבים שבחיינו, פיחות המחליש ומקלקל ואחריתו מי ישורנה.

לאחרונה הזדעזעתי להיווכח שבאחד מיישובי גוש עציון ובשיתוף הנהגה מקומית ואף רבנים, התקיים ערב בנושא הלהט"ב. על פי הפרסום התקיים דיון, השתתפו סוטים (חובשי כיפה לא עלינו) והמסר הכללי היה של הכלה, הבנה, שיתוף והתמודדות מתוך אמפתיה.  צר לי, אך לעניות דעתי אין מקום להתכנסות כזו וברוח כזו בקהלנו!

עניינים רבים מדי- שירת נשים, גילוח זקנים בצבא, שירות משותף עם בנות, פתיחות בפני אמצעי התקשורת על המפגעים שבה,  צביון הקהילה הדתית, אופיו הדתי של המרחב הציבורי (גם בקהילות פנימה) הופכים אט אט לנחלתם של חרדליים ואלה מוקעים לא פעם על ידי מנהיגי ציבור, אנשים פשוטים ואף רבנים כ"קיצוניים".

ולהיכן נמוג והתפוגג הלהט האמוני, האמון בצדקת הדרך, בבשורה הגדולה שבפי הציבור היקר והחשוב הזה? גם אם תאמרו שעדיין יש מהלהט הזה, קשה שלא להבחין בנסיגה.

קחו למשל את עניין הנסיעה לחו"ל. בעיצומו של מבצע צוק איתן לקחתי עמי שני טרמפיסטים (מבנינו המתוקים מהמגזר...). בשיחה שהתפתחה התברר שאחד מהם בדרכו לטיול בחו"ל. לתהייתי על עצם העניין בכלל ועל העיתוי (בעיצומה של לחימה) בפרט- ענה לי הבחור שהוא "יוצא להתאוורר". בהמשך השיחה התברר שאחיו בין הלוחמים בתוככי עזה – תמיהתי גברה.

ולמי שחושב שנתקלתי בתופעה ייחודית אני מציע לעיין בעלוני השבת, בעיתונות של המגזר ואף באתריה. חוץ לארץ משווקת בימי חול ובשבת קודש, במודעות צבעוניות וגדולות, ב"דילים מפתים" נקראים בני המגזר לצאת בהמוניהם לטיולים בחו"ל. (כדי להתאוורר.........).והרי המקום הטוב והמשובח להתאוורר בו הוא ארץ הקודש- כאן ועכשיו, מאז ומעולם.

אנא, בל ייחשב לי האמור לעיל קטרוג על עם ישראל שהרי הקדמתי בפתיח להפליג בשבח הציבור בכללותו. אלא שבאם לא נתעשת לתקן את הדרוש תיקון, חוששני שאתגרי המחר יהיו קשים, עוד יותר קשים.