תכנית טראמפ לפינוי עזה מכה גלים, ואמנם אף אחד לא יודע מה ילד יום, אבל התועלת המשמעותית והמיידית שנוצרה היא עצם העלאת הנושא של סילוק העזתים על שולחן הדיונים ברחבי העולם כולו. ישראל המגמגמת, המתנצלת, הרגילה להתרפס בפני כל צרוע וכל זב – נאלצת אף היא להתישר ולהתחיל לדון באופציה, אשר עד כה נחשבת לנחלתם של 'משיחיים' ו'גזענים'. אמנם זה עצוב, שדווקא נשיא ארה"ב צריך ללמד אותנו מה שסרבנו ללמוד מתורתנו הקדושה, אבל כל מי שעוקב אחרי ההיסטוריה של שיבת ציון בזמננו מבין, כי תהליך הגאולה הוא שמימי הרבה יותר מארצי, והוא מגיע על-אף חסרונותינו ולא בשל מעלותינו, כך שגם ההתפתחות הזאת משתלבת היטב במארג הכללי.
כעת, אחר שנשיא ארה"ב בכבודו ובעצמו אימץ – לפחות לגבי עזה, לעת עתה – את פתרון התורה של "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם", עולה מכל הכיוונים השאלה – כיצד עושים זאת? וביתר שאת – מי יסכים לקבל אותם?
אנחת רווחה נשמעת ממחוזות השמאל ושאר מוכי השנאה העצמית בשאלם את השאלה הזאת, משום שנדמה להם שבכך נסתם הגולל על התכנית. הרי מצרים וירדן הודיעו חגיגית, כי לא יסכימו לקבל את ה'פלשתינים', על-אף חביבותם הרבה, וכן בשאר מדינות ערב אין התלהבות יתרה לקלוט את אחיהם. מדינות המערב בין כה וכה סופגות הגירה מוסלמית שמפחידה רבים שם, וגם אנשי הפרוגרס התומכים בקליטתם בארצות אירופה – מחריגים את אהובי נפשם ה'פלשתינים', משום שאלו נועדו מבחינתם להשמיד את ישראל, וקצת קשה לעשות את זה מרחוק.
אם כן, מסיקים כולם, הפתרון של טראמפ אינו מעשי. אף אחד לא יקבל את ה'פלשתינים'. ובכן, יש לי חדשות עבור אלו, הסבורים כי ישראל זקוקה להסכמת העולם כדי לנשום – יתכן ועבור טראמפ מדובר בנסיון מעניין, במיזם עסקי בעל פוטנציאל, בהשקעה מתוך תקוה לתשואה גבוהה. עבורנו, לעומת זאת, מדובר בלהיות או לחדול. ועם בריא בנפשו – גם לפני זוועות שמיני עצרת וכל שכן אחריהן – אינו מבקש רשות מאויביו ומשנאיו, וגם לא מאוהביו וידידיו, לעשות את כל מה שנדרש על-מנת להבטיח את חייו ובטחונו.
מצרים וירדן לא יקבלו את הפלשתינים? מי שואל אותם בכלל? אנחנו עוסקים כאן בהישרדותה של מדינת ישראל ובהישרדותו של העם היהודי. כמה דם עוד צריך להשפך בכדי שנבין, שאזהרת התורה תקפה בעינה כפי שהייתה בשעה שנתנה לפני מעל שלושת אלפים שנה – "וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָאָרֶץ֘ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָרֲר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ. וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּמִּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם" (במדבר לג נה-נו).
אומה חפצת חיים אינה משתעשעת בשאלה מי יקבל את אותם שכים וצנינים הצוררים אותה. אומה שאינה מעוניינת שכל חגיה יראו כמו שמיני עצרת לפני שנה – מסלקת אותם למקום שהכי נח לה, לא למקום שנח לאויביה. כאשר נבין, שמדובר בחיינו וחיי ילדינו, נפסיק לשאול את השאלה הילדותית – מי יקבל אותם?
מי יקבל אותם? מי שנחליט שיקבל אותם. ישראל יכולה בכל רגע נתון להשתלט על מעבר הגבול עם לבנון, עם ירדן, עם סוריה וגם עם מצרים – ולהעביר לשם את האויב הרצחני. לא רק מעזה, אלא גם משכם וחברון, ג'נין וטול-כרם, וחשוב לא פחות מכך, ואולי אף יותר – גם מאום-אל-פאחם ונצרת, סכנין, עכו, לוד ויפו. וגם מירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, שתתקיים בה סוף סוף הבטחת הנביא – "עוּרִ֥י עוּרִ֛י לִבְשִׁ֥י עֻזֵּ֖ךְ צִיּ֑וֹן לִבְשִׁ֣י׀ בִּגְדֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ עִ֣יר הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֣י לֹ֥א יוֹסִ֛יף יָבֹא־בָ֥ךְ ע֖וֹד עָרֵ֥ל וְטָמֵֽא". וכתב שם הרד"ק – "ערל - זה מלכות אדום הם הערלים, וטמא - זה מלכות ישמעאל שהם מראים עצמם טהורים ברחיצת גופם והם טמאים במעשיהם הרעים, ושתי המלכויות האלה החזיקו בירושלם מיום החרבן ושניהם נלחמים עליה זה זמן רב, זה כובשה מזה וזה כובשה מזה ומיום הגאולה ואילך לא יעברו בה עוד כימי עולם, וכן אמר 'וזרים לא יעברו בה עוד כל ימי עולם' (יואל ד יז)".
אם נתיחס להצהרת טראמפ כאל עוד מהלך ארצי, כאל עוד יוזמה מדינית, כאל עוד גחמה של נשיא ססגוני ונמשיך לשגות באשליות הדו-קיום – נמצא את עצמנו שקועים עמוק יותר ויותר בבוץ, ואף לו יצויר שהנשיא האמריקאי ימשיך לקדם את תכניתו – היא תבטא בפועל את האינטרסים של ארה"ב, לא של עם ה'. אך אם נבין, כי ה' ברחמיו הרבים ראה את אוזלת ידם של מנהיגינו ולכן שלח לנו את טראמפ שיזכיר לנו את יעודנו, נאמץ את התכנית לא בשל רצונו של טראמפ אלא בשל ציווי התורה, נרחיב אותה לכל רחבי הארץ ונקבל על עצמנו את עול מלכותו של ה' גואלנו – אז יבקע כשחר אורנו, וארוכתנו מהרה תצמח!
