שמעתי פעם משל/סיפור בשיחה של הרב יעקב יצחק ג'יקובסון.
מעשה ביהודי עשיר שהיה לו בביתו דג מקולקל. היה חבל לו לזרוק אותו לאשפה, והחליט לקיים בו מצווה. הזמין אליו לאירוח יהודי עני, וקיים בו מצוות "הכנסת אורחים".
אותו עני חטף הרעלת קיבה , ונפל למשכב. ביקר אותו העשיר, וקיים מצוות "ביקור חולים".
אך החולה לא התרפא, ונפח את נשמתו, וזכה אותו יהודי לקיים מצוות " הלווית המת" ו"קבורת המת".
כמובן שגם על המצווה הבאה הוא לא ויתר, והלך לנחם את קרוביו ולקיים גם מצוות "ניחום אבלים".
מן הסתם הוא גם סייע לאלמנות והיתומים, וקיים עוד מצוות רבות בהידור רב.
לאחר מכן השתבח אותו יהודי: כמה מצוות אפשר לקיים בזכות דג אחד!
מצווה גוררת מצווה!
*
ומעין דבריו אכתוב גם כאן:
חז"ל הורו באופן ברור נגד תשלום לפדיון שבויים "יותר מכדי דמיהן".
דרך אגב, חז"ל עסקו בתשלום ממוני, לא בשחרור מחבלים שיכולים להרוג שוב. ואעפ"כ השיקול של חז"ל היה "שיקול עתידי", כדי שלא יתאמצו הנוכרים לשבות עוד יהודים, וגם כדי לא להכביד ממונית על עם ישראל.
יש שאינם מתייחסים לחז"ל כ"תורת חיים" שצריך לקיים אותה, ואפילו לא כ"עצה טובה" שמומלץ להקשיב לה. לבושתנו, הם רואים בדברי חז"ל "בעיה" שצריך למצוא את הדרך לעקוף אותה. כביכול מבינים הם טוב יותר מחז"ל כמה חשובה מצוות פדיון שבוים.
אכן הם מקיימים כעת מצוות "פדיון שבויים", באופן שחז"ל הורו שלא לעשות אותו. מצווה הדומה למצוות הכנסת אורחים של אותו עשיר.
הניסיון מראה, שכמו בסיפור הקודם, גם המצווה הזו תגרור אחרי הרבה "מצוות" נוספות.
"נרוויח" מצוות "ביקור חולים" של הפצועים הרבים שיהיו מהמחבלים המשוחררים.
מן הסתם "נזכה" כולנו למצוות "לווית המת" ו"קבורת המת" של הנרצחים בעקבות אותה עסקה.
עם פנים כואבות ומיוסרות נקיים גם מצוות "ניחום אבלים".
ונפתח את לבנו, ונקיים מצוות צדקה בהידור לאלמנות והיתומים.
ככל הנראה, גם עוד תרבנה מצוות "פדיון שבויים" נוספות שתתגלגלנה ממצווה זו.
מצווה גוררת מצווה...
