לכולם ברור שחלק מתהליך הגאולה אינו רק קיבוץ גלויות פיזי אלא גם איחוד העדות והקהילות מבחינה תרבותית.
השאלה היא: כיצד אנו מציירים את האיחוד הזה?
ידועה התפיסה הבן גוריונית של "כור ההיתוך" המהות שלה אומרת: האיחוד הוא על ידי יצירת מודל ספציפי של "הישראלי" וחתירה להתכת כל המאפיינים הייחודיים והמגוונים שהגענו איתם מכל העולם, נטישתם ויצירת מודל אחד.
מהו "המודל הישראלי" האחיד? לבן גוריון היתה הבנה מסויימת מהו המודל והיום לאוחזים בתפיסה זו יש מודל אחר של ה"ישראלי". המשותף לכל האוחזים בשיטה זו שמבחינתם אחדות משמעותה הורדת המאפיינים הייחודיים של כל עדה וקהילה ויצירת קהילה אחת כלל ישראלית.
התפיסה השניה שניתן להציע לאיחוד העדות והקהילות היא: מודל שנים עשר שבטי ישראל. המודל הזה שהוצע על ידי רבים וטובים אומר כך: אין צורך להוריד את המאפיינים הייחודיים של כל קהילה ועדה. להיפך, צריך לשמר אותם. כל עדה היא שבט, לכל שבט יש ייחוד שצריך להישמר. האחדות היא לא בטשטוש המיוחד אלא ביצירת פאזל אחד גדול שיוצר תמונה גדולה בעלת צבעים ומאפיינים ייחודיים לכל חלק.
הבעיה במודל הזה הוא הפוטנציאל של המאבקים והמריבות שבו כל עדה רוצה להדגיש את ייחודה על ידי הנמכת השני. התפיסה הזו מחייבת בגרות והבנה שהטוב והיפה שבאחר אינה סותרת את הטוב והיפה שבי. לפעמים נראה שקל יותר לחדד את הייחודיות של הקבוצה שלך על ידי שלילת האחרים. נדרשת לתפיסה זו גם את היכולת לראות את הטוב והיפה שבקבוצה השניה וגם להיות בטוח שזה לא מקטין את הטוב והיפה שבקבוצה שלי.
ישנה הסברה מרקסיסטית שרואה את כל החלוקה לקבוצות כמלחמת מעמדות תמידית, גברים בנשים, עניים בעשירים, לבנים בשחורים. תפיסת "שנים עשר שבטי ישראל" לא מקבלת את הטענה של "מלחמת הכל בכל" החלוקה אינה בהכרח יוצרת "דיכוי" אלא היא חשובה כי באופן מהותי יש הבדלים חיוביים בין קבוצות שונות.
התמונה הסופית של "כור ההיתוך" הוא- מודל של "הישראלי" אחד לכולם.
התמונה הסופית של "מודל השבטים" הוא- מגוון קבוצות שכל אחד שומרת על ייחודה, אך מביאה את ייחודה לתוך השיח הציבורי המשותף.
אני נוטה לאמץ את מודל שנים עשר שבטי ישראל. הוא נראה לי טבעי יותר מחובר לחיים וצומח מלמטה.
ישנם ביטויים רבים להתממשות מודל 12 שבטי ישראל בשטח.
אחד מהביטויים בעיני לצמיחת מודל זה בשטח הוא הפיוט החדש של ישיבת ההסדר גבוהה קריית גת- שיר הצדיקים על גדולי רבני הציונות הדתית.
צפו:
מצד אחד זהו פיוט שמביא לידי ביטוי את הערצת גדולי ישראל שבאה מיתוך הקהילות הספרדיות וכן את השמחה והאנרגיות שיש בפיוטים.
מצד שני חלק מהרבנים כלל אינם ספרדים אלא רבנים ממוצע אשכנזי.
יש כאן חיבור אך לא מיתוך טשטוש הייחודיות אלא מיתוך שילוב ואחדות שבטית.
אני לא מסכים. 1 י"ז תשרי תשפ"ג 22:38 נפתלי