לפני כמה שנים פרץ נפתלי בנט בסערה לתווך הפוליטי כאשר כרטיס הביקור שלו מלמד על היותו איש ימין מובהק. פעילותו במועצת ישע ובהמשך הצטרפותו למאבקים רבים הקשורים לשלמות הארץ עוררו תקווה שכוח חדש, צעיר ומבטיח מצטרף למערכה וכי אכן משהו חדש מתחיל, כפי דבריו ששכנעו רבים שאכן כך הוא.
המשך דרכו הפוליטית לא סיפק ולו רמז על העתיד לבוא. הבית היהודי ובהמשך הימין החדש שמשו אכסניה נוחה לצעיר הנמרץ והמוכשר אשר ביחד עם איילת שקד וכוחות מבטיחים חדשים עורר ציפיות למשהו חדש ...וטוב.
אלא שדי מהר התברר שמעבר לכל הדיבורים ורחוק מכל האידיאלים, מה שבאמת מעניין את נפתלי בנט הוא הגעה מהירה לתפקיד הבכיר ביותר במערכת הפוליטית – ראשות הממשלה.
בתרגיל פוליטי שכולו אחיזת עיניים, נוכלות, רמייה ושקר התייצב נפתלי אל מול המצלמות וברגע בלתי נשכח שלף מסמך אותו הביא עמו וממנו הקריא את השורות דלקמן : " אני לא אאפשר ליאיר לפיד להיות ראש ממשלה גם לא ברוטציה ואתה צריך להתחייב שאתה לא תקים ממשלה על קולותיו של מנצור עבאס מהתנועה האסלאמית". בתחתית העמוד מקום לחתימת בנימין נתניהו ולחתימתו שלו. בנט שלף עט ובדרמטיות חגיגית חתם על המסמך תוך שהוא אומר : "אני אחתום ואני אשאיר פה את המסמך לחתימה שלך".
רגע דרמטי, חגיגי ומכונן, אלא שכולו שקר.
ההמשך ידוע. בנט הקים ממשלה עם יאיר לפיד ובהסתמך על הקולות של מנצור עבאס מהתנועה האסלאמית, ממשלה בה כיהן בתחילה כראש ממשלה ובהמשך התחלף בתפקיד עם יאיר לפיד שכיהן אף הוא כראש ממשלה.
התייצבותו של בנט אל מול הצופים בפריים טיים והאתגור הדרמטי של נתניהו שאף לווה במסמך הנדון הוא אחד הרגעים המכוערים והנלוזים בפוליטיקה הישראלית וככל הנראה הרגע המביש מכולם. נוכח מה שעשה בנט בפועל בהמשך ניתן היה לחשוב שבנט ייעלם מהמפה הפוליטית וירפה מאתנו. אלא שנפתלי כמו נפתלי – שוב נמצא בעיר...
וכרגיל, המטרה מקדשת את האמצעים. הזמירות שבפיו רכות יותר מאי פעם. הנחישות הימנית והאידאולוגיה של ארץ ישראל השלימה (מועצת ישע, זוכרים?) כמעט שאינן נשמעות, הביקורת כנגד הממשלה נוקבת וגורפת, השמאל והמרכז זוכים אצלו לעדנה ולאחרונה אף תועד כאשר הכיפה הקטנטנה אותה חבש בעבר הייתה כלא הייתה בהותירה מקום לקרחת חלקית עליה הונחו זרועות משקפיים. והרי לכם נפתלי החדש – "אין לו אלוהים" בתרתי משמע....
מסלול הריצה סומן, הכיוון ברור – נפתלי שוב במרוץ. נזכור רק שאצלו כל האמצעים כשרים. רק שאלה אחת תלויה בחלל האוויר – אחרי ההונאה המבישה שתוארה לעיל היאך יימצאו פתאים שיאמינו ולו למילה אחת שתצא מפי האיש השפל הזה?
רבים מאד פגועים ממנו עד היום, חשים שבתרמית גנב את קולם והעבירו לשמאל. האם הזיכרון כה קצר? האם הציבור (כדברי השיר) אכן מטומטם? האם שיקולי מוסר ואמת אינם עוד בנמצא? ומי יהין לסמוך על האיש הזה שבעבר הלא רחוק הוכיח באופן נחרץ שאי אפשר בשום פנים ואופן לסמוך עליו?
תשובות אין בידי.
