לקראת יום השואה הבינלאומי הגיע למכון 'שם עולם' העוסק בהנצחת זכר השואה, ארנק עור שהוכן מיריעה של ספר תורה שנבזז וחולל על ידי הנאצים ימ"ש בפולין
יום הזיכרון הבינלאומי לשואה המצוין ב-27 לינואר, מתקיים בתאריך שבו שוחרר מחנה המוות אושוויץ בשנת 1945, על ידי חיילי הצבא האדום הרוסי. על אכזריותם של הנאצים אין מה להרחיב כאן את הדיבור, מלבד על אלה הצועקים על שוטרי ישראל 'נאצים'. ככל הנראה אף אחד מהם, לא היה מעודו במחנה נאצי, וגם לא שמע סיפורים מסבא וסבתא. אך על הארנק שנמצא זה עתה ובסמוך ליום השואה הבינלאומי, יש להתמקד ולמקד את המבט.
מאיזו יריעה נטל היוצר ימ"ש את הקלף לעיבוד הארנק? את זה ניתן לראות ולהבחין מיידית. במרכז הארנק מופיעות המילים: "ימים רבים", כסוף פרשה פתוחה. שורה מתחתיה מופיעות המילים: "הדברים האלה". ברור ומוכח, שזוהי פרשת וירא סוף פרק כא ותחילתו של פרק כב.
פרק כא, אותו אנו קוראים ביום ראשון של ראש השנה, עוסק בהולדת יצחק. השואה האיומה שהכריתה מיליונים מבני עמנו, כמעט שהכחידה את צבאות ה' מן העולם, אלמלא רחמיו המרובים על עמו ועל גזירתו: "הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו" (דב' לב). כבאבינו הזקן שנולד לו בנו בהיותו בן מאה, אחר שכבר אפסה כל תקווה להמשכיות, כך הצליח העם בעזרת שמים, להתאושש מן הכורת הנורא, שזמם להשמיד להרוג ולאבד.
אך הפרק הזה וקריאתו בראש השנה, ממשיכים את גירוש הגר וישמעאל על פי ציווי ה'. לאמר, "כי ביצחק ייקרא לך זרע" ולא בישמעאל. העם הנבחר לשמו וייעודו של שם ה' בעולם, הוא היורש והוא המוריש, הוא היושב בארץ, והוא המגלה את שם ה' בעולם. ישמעאל בנו של אברהם, יכול למלא את ייעודו בהכרה ובסיוע לבן הגבירה. בן האמה יכול להביא את הגאולה על ידי הסכמי אברהם, הנקראים אף הם בראש השנה באותו פרק.
שבע כבשות הצאן שמסר אברהם לאבימלך מלך פלישתים, היא נתינת עולם להכרה: "כי חפרתי את הבאר הזאת" ובניתי את הארץ הזאת. הפלישתים העזתים צאצאי אבימלך, יודעים על ההסכם ויודעים מה תפקידם. היצר שלהם להתנכל לכל המפעל היהודי-ציוני, הוא השוט של הבורא לכוון אותנו לדרך של אברהם. קריאה בשם ה' א-ל עולם, התחילה באברהם ונמשכת עד עצם היום הזה. "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם", הוא הייעוד. "ויגר אברהם בארץ פלישתים ימים רבים", היא היריעה שקראו בה יהודים בבית הכנסת, והפכה לארנק הפולני.
אך הפרשה הבאה, שגם היא נקראת ביום השני של ראש השנה, ונכנסה לתוך הארנק, היא פרשת העקדה. כמה סימלי מרעיד ומרגש, לראות את פרשת העקדה בתוך הארנק, ולחשוב על עקדת יצחק וישראל בהר המוריה ובמחנות ההשמדה.
"קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק והעלהו לעולה", היא מסירות נפש של העם היהודי על קידוש שמו של מלך מלכי המלכים, שהעם הזה מייצג בעולם. חילול ה' הנורא של עצמות יבשות בבית הקברות האירופי הארור, חייב להיתקן בקידוש ה' הגדול לעיני כל העמים. כל יושבי תבל ראו והבינו, ידעו והסכימו, שבארץ ישראל קם העם היהודי, אחרי הזוועות האיומות שלא אירעו כמותן מבריאת העולם, ושב אל ארצו לכונן בה את מולדתו ההיסטורית ולקרוא בשם ה' א-ל עולם.
כשחמישים מנהיגי העולם הגיעו בשנה שעברה ל"יד ושם" למלאת 75 שנים לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, היתה זו עליה לרגל לירושלים של כל אומות העולם, בשירת ההימנון "כי מציון תצא תורה", שהכירו והבינו שההיסטוריה השתנתה לנגד עיניהם, והפכה להם את אמונתם. יוצר הכל נתן להם להבין שמה שהיה לא יהיה, ושמה שהווה יהיה פי כמה וכמה בעתיד. אלוקי ישראל המחזיר שכינתו לציון, עושה את זה בהסתרה שבתוך ההסתרה. הכל טבעי והכל בהסכמת האומות ובכוחנו. אך את ההסתר הזה שעליו יכולים לקרוא במגילת אסתר, יכולים גם לקרוא במגילת העצמאות.
הארנק הזה הוא תזכורת של "כי ביצחק ייקרא לך זרע". הוא מזכיר את גירוש ישמעאל למצרים. הוא חותם ברית של הסכם אברהם, ומזכיר מה הובטח על מעשה העקדה. אלפי שנים המתינה ההבטחה הזאת. היא עלתה וירדה בעליות ובמורדות החיים הישראלים. אך עתה היא הגיעה לעת קץ, המגלה את הקץ המגולה על הרי ישראל, על פירותיה ויושביה, על קבוץ גלויותיה ועל בניין ירושלים: "... כי יען אשר עשית את הדבר הזה... כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים ויירש זרעך את שער אויביו. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי".
הפולני ההוא שהכניס את הארנק לכיסו, לא הבין ולא ידע, שהוא שומר על ההבטחה האלוקית לישראל ולאומות העולם. "והתברכו בך כל גויי הארץ", היא ברכה לגויים, שממאנים להבין שעם ישראל בארץ ישראל, אינה טובה לאומית כי אם בינלאומית.
השואה לא מנוכסת לאף עדה. 1 ט"ו שבט תשפ"א 20:38 יעבהחעכב