עת להכות ועת לבנות

הייתי שם ביום שישי בחומש החרבה והמדממת, בהלוויה של יהודה דימנטמן, ה' יקום דמו על ידינו במהרה. בהר התאספו המשפחה האבלה הישיבה וכמה מאות מלווים. חלק מנושאי ההספדים אמרו שבתגובה לפיגוע צריך לבנות את חומש, בעוד מהקהל עלו לעומתם קריאות לנקמה.

ישובים רבים נבנו בארץ כתגובה לפיגועים מאז ראשית הציונות ועד ימינו. כשהיינו חלשים ולא היה בכוחנו להכות באויבינו היה היגיון בתגובה זו. אולם, משהתהפך הגלגל וה' נתן בידינו את הכוח להכות ולהכריע את אויבינו, "תגובה" שכזו חוטאת ערכית ואסטרטגית.

הישוב חומש חרב בשל פשעי ממשלת ישראל צה"ל והמשטרה. כל יום שהוא לא נבנה מחמיר ומבליט את הפשע והרשע של השלטונות וכוחות הביטחון והשיטור.

המשך הבניין הוא דרישה מוחלטת ועצמאית, ללא שום יחס לפשעי הערבים, כפי שמוכיחים מאמצי אנשי ישיבת חומש הנאחזים במקום במסירות שאין כדוגמתה. הדבר נכון בחומש וכן בכל הארץ. לא באנו לפה כדי להילחם באף אחד, אלא כדי לבנות ולהבנות בה. אין דבר צודק ומוסרי יותר מהמפעל החשוב הזה, ואין שום הצדקה לקישור בין בניין הארץ לבין התגובה הצבאית הראויה לפיגוע. 

העיוות הערכי בדרישה לבנות כתגובה לפיגוע יוצר גם נזק אסטרטגי. נוצרת מעין משוואה מעוותת לפיה בניין הארץ היא פעולה השקולה באופן כלשהו לרצח. הימין והמתנחלים מקבלים עליהם- לפחות כלפי חוץ- את הגישה של שלום עכשיו ושאר שונאי ישראל כאילו עצם החיים שלנו כיהודים ועצם הפרחת הארץ הם מעשה תוקפנות.

נזק אסטרטגי נוסף נוצר מהפניה שלנו לשדה "התגובה ההתיישבותית" במקום התגובה הלוחמנית. הערבים מבינים שאינם צריכים לחשוש לחייהם ולרכושם, שכן אנחנו לא אלימים. רצחנותם תיענה בהמשך חגיגת החיים שלנו, שגם הם – הערבים, יוכלו להמשיך ולהינות מפרותיה, תוך כדי המשך המלחמה כנגדנו. ולהם לא יאונה כל רע.

ההישג הטקטי שניתן אולי להשיג בעקבות הפיגועים אם נדרוש לבנות כתגובה לפיגוע, לא שווה את הנזק הערכי וארוך הטווח שהמשוואה הנוראה הזאת מנציחה: "ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנופל ממנו".

כאמור לא באנו לפה להילחם ולהרע לאף אחד, לו היו אויבינו בני אדם היו מסתפחים בנחלת א-ל וזוכים לשפע חומרי ורוחני שלא העלו בחלומותיהם, אך רק מתי מעט מהערבים המוסלמים בחרו בדרך הישרה, רובם נלחמים בנו בעצימות כזאת או אחרת כבר למעלה ממאה שנה. התקווה שכשהם יבינו שהעסק רציני ואנחנו כאן כדי להישאר, הם יניחו לנו לנפשינו, התפוגגה כבר מזמן, גם תחת ההנחה האופטימית שהיה לה מקום מלכתחילה.

בהתאם הן כתגובה ספציפית לפיגועים האחרונים והן כמענה כללי למלחמה הערבית כנגדנו, עלינו להכות בהם מכה אחר מכה עד להכרעתם המוחלטת. להרוג את כל המעז להרים יד כנגדינו ולגרש ולהחרים את נכסי כל הקמים עלינו מראשי הנחש בכנסת ובממשלה ועד לאחרון הסייענים והתומכים בארגוני ההתנגדות.

עומר בר לב וחביריו האוטואנטישמיים, צריכים להבין דבר חשוב: כן, אנחנו אלימים! ואנחנו גאים בזה! גמרנו להיות חלשים. אלפיים שנה שהסתיימו באושוויץ היינו חלשים, לעולם לא עוד! אם אחז בנו ריפיון זמני בהשחתת המוסר ע"י בוגדים מבית, נתעשת במהרה ונכה את אויבינו אפיים ארצה.

אין כל רע ב"נכבה" או "נכסה" וכל מה שצריך למען לא תהיה להם תקומה ותקווה. דם יהודי לא יופקר עוד, וידעו כל שונאינו כי יש אלוהים שופטים בארץ. זאת התגובה שעלינו לדרוש כמענה למלחמה הערבית בעם ישראל בכלל ולרצח האחרון בפאתי חומש תובב"א בפרט.

דברי הפוליטיקאים והרבנים על כך שכתגובה לפיגוע יש לבנות את חומש- אינם נכונים. את חומש צריך לבנות בלי קשר, ועל הפיגוע צריך להגיב בנקמה איומה. אבל עיקר ענייננו אינו בתגובה לפשעי הערבים. כשאובד צדיק מן הארץ אנו נדרשים לחשבון נפש פנימי ולהתחזק בעשיית הטוב.

כלומר, בעוד כלפי חוץ וכתגובה לרצח נדרשת נקמה, כלפי פנים אנו נדרשים לחשבון נפש ולבניין. בהקשר זה צדק בצלאל סמוטריץ' כשבקש סליחה על כך שלא עשינו מספיק לבניין חומש וא"י.

החרבת הישובים היהודיים בהתנתקות הביאה לשיא את שנאת ישראל העצמית. המדינה וכל מערכותיה התגייסו לגרש יהודים באלימות רק משום שהם יהודים. בזמן שחלף מאז לא עשינו די לתיקון הפשע הזה, ולצערנו, לאחרונה אף השיא הזה נשבר: שונאי ישראל המובהקים נכנסו בדלת הראשית לעמדות השלטון במדינת ישראל, תוך כדי שחבריהם פורעים ביהודים בכל אתר ואתר.

ממשלת בנט-לפיד-עבאס לא חוללה את המהפכה האזרחית-אנטישמית, אך הביאה אותה לשיא חדש. התהליך של הרס הזהות היהודית- שהזדחל מבלי משים תחת שלטון נתניהו - הואץ כעת, ואינו זוכה למענה.

הזהות היהודית של המדינה מתבטאת בראש ובראשונה בפעולה למען היהודים, תוך שלילה מוחלטת של שנאת ישראל מכל סוג שהיא. מאבק על חידוש ההתיישבות בחומש ובצפון השומרון מבטא היטב את הערכים הללו, לכן הוא נושא נכון לרכז סביבו את המאבק בממשלה המסמלת את ההפך המוחלט- שיא המהפכה האזרחית אנטישמית.

הממשלה הזו לא הולכת ליפול לבד, ועלינו לצאת ולהיאבק בה. חובה עלינו לפעול ולדרוש את הפסקת שנאת ישראל והחזרת המדינה ליהודים.