'עבודת פרך' הייתה המצאה מצרית של הפתרון הסופי על גדות הנילוס. "תכבד העבודה על האנשים ואל יישעו בדברי שקר", הייתה שיטה שטנית, שמטרתה להכפיף את האוכלוסיה היהודית לצורכי הממשל הרודני, תוך יצירת מצג שווא של עומס עבודה. באותה וועידה על גדות הנילוס, היה צורך לקבל החלטה באיזה אופן תתבצע עבודת הפרך. עינוי ועבודה, הן גזירות שמים שנודעו לאברם העברי עוד בברית בין הבתרים. אך עבודת פרך ולמרר את החיים, היו המצאות מצריות.
על מחנות עבודה נודע כבר לאברם שלוש מאות שנה קודם. אך מחנות כפיה ומחנות מוות של רצח ילדים ותינוקות בהרג וחנק, הטבעה והמתה, היו שיכלול מצרי של הגזירה האלוקית. הזדון הזה גרר מידה כנגד מידה, עד שאפילו יתרו ידע להציג את הדבר כגדלות אלוקית. עבודה קשה של חומר ולבנים וכל עבודה בשדה, היא קיום הגזירה האלוקית. אך עבודת פרך אינה כלולה בהודעה של "ועבדום ועינו אותם". מהי עבודת פרך?
פרשת משפטים הפותחת בדיני עבד עברי, מפרטת את הדיבור הראשון בהר סיני "אנוכי ה"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". בית עבדים הוא תשתית לאומית של חיים חברתיים עתידיים, המיישמת תובנות חברתיות ההופכות את העבדות לערך מוסרי. השהיה בבית עבדים צרבה בהכרח בחיים הלאומיים יחס מתאים לעבדים ולחלשים בחברה. המוסר הזה פותח את הפירוט של פרשת משפטים, שעניינה לפרט את כללי עשרת הדברות.
בהלכות עבדים (פרק א) מלמד הרמב"ם: "כל עבד עברי אסור לעבוד בו בפרך. ואיזו היא עבודת פרך? זו עבודה שאין לה קצבה ועבודה שאינו צריך לה.. ועובר עליו בלא תעשה. שנאמר: לא תרדה בו בפרך". ואף בנוכרי אמור הדבר, כמבואר שם: "וכן העכו"ם שנמכר לו, אם רדה בו בפרך הרי ישראל מצווים למונעו. ואם הניחוהו עוברים בלא תעשה. שנאמר: לא ירדנו בפרך לעיניך".
שלוש פעמים מזהירה התורה בפרשת העבד (ויקרא כה) על עבודת פרך. "לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ" (כה,מג), "וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ" (שם מו), לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ (שם נג). אין כל ספק שהציווי האלוקי על עבודת פרך, נגזר מעבודת הפרך של בני ישראל במצרים. החידוש של הרמב"ם הוא, שאת שני הציוויים הראשונים מצווה התורה על עבד עברי, והשלישי על עבד כנעני. אותה תפיסה המעבידה את ישראל באופן ש"תכבד העבודה על האנשים ואל יישעו בדברי שקר", נשללת על ידי התורה מכל וכל.
ברם חכמים במדרש (רבה) הגדירו את המילים עבודת פרך בשלושה אופנים: "רבי אלעזר אומר: בפה רך. רבי שמואל בר נחמן אומר: בפריכה. ר' יונתן אומר: מלמד שהיו מחליפים מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים". אפשר להבין שפה רך עניינו שכנוע והבטחות כוזבות. אפשר להבין שפריכה עניינה "עבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו" (רש"י). אך מדוע החלפת עבודות של אנשים לנשים ולהפך, הופכת את העבודה לעבודת פרך?
מסתבר שעבודה של איש אינה מתאימה לאשה, ועבודת אשה אינה מתאימה לאיש. אין מדובר ביכולת. אין הכונה שאיש אינו יכול לעשות עבודה של אשה, או שאשה אינה יכולה לעשות עבודת איש. אלא שמלאכה כזאת אינה מתאימה, וכשהיא נעשית לאורך זמן היא הופכת לסבל ולמרירות חיים. הפמיניזם הרדיקאלי, כדבריו של ח"כ סמוטריץ על במת הכנסת השבוע, לא דוחה את הגדרתו של ר' יונתן, הוא רק מבחין בין כפיה לרצון. אם נעשית העבודה מתוך רצון, אין בה כל פרך.
אך ח"כ סמוטריץ ידע לעמוד מול כנסת נכבדה, ומול שדולה צעקנית המעוניינת להשליט את דעותיה על הצבור, ולומר ברורות: 'תגידו ותתווכחו, תצעקו ותתלהמו, אבל לא תצליחו לשנות את הטבע'. מעניין שהוויכוח הזה התקיים בפרשות ההולמות ברודן המצרי על עבודת פרך, ומוציאות את בני ישראל לחופשי, כדי לצוות על עבודת פרך. מה שהבין הרודן המצרי, מתקשים הפמיניסטים והפמיניסטיות הרדיקאליים בכנסת להבין. אולי כדאי להם להאזין לפרשת השבוע.
שבט תשע"ח
