מה שהתרחש השבוע מול העיניים שלי במשרדי "הקול היהודי" הוא בלתי נתפס. איך אוהבים להגיד בשב"כ? "איום בטחוני על מדינת ישראל".
מאיר אטינגר, אחד מהתחקירנים של האתר ואושיית רשת משמעותית שהיה שותף ללא מעט חשיפות שכוחות הבטחון בעצמם השתמשו בהם כדי לסכל פעילי טרור חמים – מקבל טלפון זועם באמצע שעות העבודה.
על הקו מזדהה אדם בשם אוראל מהשב"כ ופוצח באיומים בקור רוח: "תעביר לכל החבר'ה שלך שיעשו חושבים, תעשה חושבים, כי בעיניי הפעילות שלכם מסכנת את בטחון האזור ומסכנת את החבר'ה הצעירים. אתם אבדתם את המושכות. אני רואה אותך ואת החברים שלך כמשפיעים מאוד". וניתק.
זה ברור שהשיחה האלימה הזאת מגיעה על רקע השרשור הוויראלי שאטינגר חשף ביחד עם אריאל דנינו לפני שלושה ימים שעסק בדעות הפוליטיות של ראש השב"כ ובהתרעותיו החד צדדיות בשנתיים האחרונות. החשיפה הזאת זכתה ל150,000 צפיות וזה לא בא טוב לשב"כ, אז קדימה איומים.
בעולם מתוקן על שיחת טלפון כזאת מגישים מיד תלונה במשטרה על איומים כדי שהמשטרה תחקור מי החצוף שמרשה לעצמו להלך אימים על אזרח ובמקרה הזה גם עיתונאי.
אבל כאן ביצהר הרשו לעצמם להתרגל לאלימות הזאת שמופעלת כלפיהם רק כי הם גרים בשומרון ויש להם פיאות. החבר'ה כאן מסבירים לי שזאת עלולה להיות רק מנת הפתיחה והמשמעות של השיחה הזאת היא שבימים או אפילו בשעות הקרובות יכולים להגיע לאטינגר או למי מהחברים כאן ופשוט לעצור אותו תחת הסטטוס המקומם – "עצור מנהלי".
צריך בכל פעם לתפוס את הראש בעצבים כשכותבים את ההסבר למילים עצור מנהלי: המעשה הזה הוא אקט של לקיחת אדם והכנסתו לכלא ללא כל הסבר. הוא יכול לשבת מעל חצי שנה בכלא והוא לא ידע על מה הוא נעצר. מסוג הדברים שהם כל כך מופרכים שהדעת מדחיקה ואדם מהשורה אומר – לא יכול להיות.
משמעות המעשה הזה היא שאם כלי תקשורת כמו הקול היהודי מספק ביקורת גדולה מדי על השב"כ או אפילו על שר או חבר כנסת מהימין או מהשמאל שהוא מחובר באיזו שהיא צורה לגורמים בשב"כ קיימת אפשרות טכנית מאוד פשוטה לשים אותו תחת הסטטוס של מועד לפורענות באופן כזה או אחר, ובלי צורך להוכיח את זה, פשוט להגיע לבית משפט ולהסביר הסברים חשאיים לשופט מכאן ועד להודעה חדשה שלעצור עצמו אין שום דרך להזים כי הוא לעולם לא ידע מהם. ופשוט לעצור אותו תחת צו. ככה עצרו את אריאל דנינו – איש הדיגיטל של הקול היהודי, וככה גלנט בעצמו חתם על 25 צווים כאלה. זה פשוט מטורף. 25 אנשים שלא יודעים אפילו על מה הם נעצרו ואין להם שום יכולת להוכיח את חפותם. זה עולם שלישי.
הנטייה של לא מעט אנשים ששומעים על מעצרים כאלה היא שכנראה שבטוח יש סיבה. אז לא חברים – אסור בתכלית האיסור להגיד משפט כזה. אם יש סיבה, שיגידו את הסיבה. אם עוצרים אנשים בלי להגיד להם למה הם נעצרו זה אומר שבאחריות אתם הבאים בתור. אני הבא בתור.
המעשה הזה הוא לא שמירת בטחון המדינה הוא עבריינות, שפל מוסרי. שום כותרת ממלכתית ותואר שב"כ כזה או אחר לא יכול לכסות על זה.
לעצור במעצר מנהלי ערבי שנמצא בצד של האויב – זה לגיטימי וחשוב במקרים מסוימים. לעצור יהודי שנמצא בצד שלנו זה לא מתקרב לשום מקום של לגיטימציה. כלום. זה לא שאין סימטריה – אלא שזה מעשה מרושע, עברייני שמאיים על הבטחון של מדינת ישראל.
הרי כך בדיוק השב"כ איבד את עצמו לדעת ולקח את היכולות האדירות שלו והתבלבל והפך להיות אחד מהגורמים שבלבלו אותנו בדרך לטבח שמחת תורה. שלא לדבר על עצמת הכוח שאפשר להפעיל על אזרחים בכל נושא שהוא ללא כל הגבלה.
האיש הזה שהתקשר למאיר אטינגר צריך להיות עצור מחר על איומים.
השרים איתמר בן גביר, ובצלאל סמוטריץ – דרישה אישית וציבורית – אתם כבר במקום אחר ממה שהייתם בו. הוכחתם את עצמכם שאתם לא מפחדים מהאדונים. תרימו בבקשה טלפון לראש השב"כ עוד היום ותגידו לו שאם הוא לא עוצר את העבריינות הזאת אתם תלחמו בו עד חורמה. ואל תניחו לו עד שתדאגו ש"אוראל" ייחקר באופן אישי על הפעלת איומים על אזרח ועיתונאי. אם תופעת המעצר המנהלי כלפי יהודים לא תעצר – הרחובות צריכים לבעור.
