שירת הים המחולקת לשניים, שרה על העבר וההווה בחלקה הראשון, ועל העתיד בחלקה השני. חלקה הראשון של השירה המסתיים במילים: "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא", שר על מרכבות פרעה וחילו, חלוקת השלל בפי האוייב, ה' איש מלחמה, ותהומות המכסים כאבן עופרת וקש את האוייב. חלקה השני של השירה המסתיים במילים: "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד", מדבר על נווה קודשך, פחד העמים, נטיעת ישראל בארצם, ומקדש ה' כוננו ידיך.
"נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ" בסיומו של החלק הראשון, ו"כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם" בסיומו של החלק השני, מכניסים את הר נחלתך, מכון לשבתך ומקדש ה', לתוך הישועה הגדולה של "עזי וזמרת י-ה" במלכות ה' לעולם ועד.
לא בכדי נטלו חכמים את שני הכתובים – 'מי כמוכה' ו'ה' ימלוך', ושיבצו אותם בסמיכת גאולה לתפילה בשחרית וערבית. שני הכתובים מלמדים על הגאולה ממצרים ועל המטרה שלה בארץ ישראל. הבנתם של חכמינו שהמילים "אז ישיר" מלמדות על תחיית המתים (רש"י שמות טו,א), הופכת את השירה על הגאולה הראשונה לשירת הנצח על גאולת העתיד. גאולת מצרים אינה גאולה לשעתה בלבד, כי אם לדורות עולם. הא ראיה שמזכירים יציאת מצרים גם בימות המשיח: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך.. להביא לימות המשיח" (משנה ברכות א).
"מקדש ה' כוננו ידיך" בשירה הגדולה על ים סוף, מלמד שהשירה על המקדש שעתיד להיבנות בירושלים, אינו זה שנבנה ארבע מאות ושמונים שנה מאוחר יותר בימי שלמה, ואף אינו זה שנבנה תשע מאות שישים שנה מאז יציאת מצרים בימי עזרא. בני ישראל על הים שרו על המקדש שייבנה בימינו. כך מבאר רש"י: "חביב בית המקדש. שהעולם נברא ביד אחת שנאמר (ישעיהו מח): 'אף ידי יסדה ארץ', ומקדש בשתי ידיים. ואימתי ייבנה בשתי ידיים? בזמן שה' ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבוא שכל המלוכה שלו".
למדנו מדבריו שיד אחת של הקב"ה הבוראת יוצרת וגואלת, אינה הופעה שלמה של מלכותו. יד אחת שבראה שמים וארץ, מסמלת את הצד הקיומי, שהאידיאל שלה הוא בניין של שתי ידיים. גם "ימינך ה' נאדרי בכח", היא יד אחת להצלת ישראל ממצרים. כך מבאר רש"י בפשוטו של מקרא: "ימינך הנאדרת בכח מה מלאכתה? ימינך היא תרעץ אוייב". יד אחת שבראה עולם, נלחמת עתה במצרים. זמיר עריצים של זמרת י-ה, הוא המשך תהליך הבריאה. אך הגילוי הגדול של ה' אחד ושמו אחד יכול להיות רק בשתי ידיים.
עשרה מאמרות ועשר דברות מיועדים לעשר מכות. בריאת העולם בעשרה מאמרות, ממשיכה בבריאת העולם הרוחני בעשרת הדברות, למען ישראל שנבראו בעשר מכות. כשם שהעולם נברא בעשרה מאמרות ודברות, כך נבראו ישראל בעשר מכות. אך לא בית המקדש הראשון ולא בית המקדש השני הביאו לה' אחד ושמו אחד. רק בית המקדש השלישי "מקדש ה' כוננו ידיך", המיועד להיבנות בימינו, יגלה לכל אפסי ארץ שה' אחד ושמו אחד.
לבריאת העולם ביד אחת, ולימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל בים סוף, יש מטרה שעליה שרים ישראל על שפת הים, לגלות את מלך מלכי המלכים שמלכותו בכל משלה. אי אפשר לגלות את זה בבריאה, ואי אפשר לגלות את זה ביציאת מצרים. גם חורבן של שני מקדשים, ממעט שם שמים ולא מגלה אותו לאפסי ארץ. גם "תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך" לא יכול לגלות את שם ה' בשלמות. רק "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך", יכול לגלות לעיני כל יושבי תבל את "מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור".
"מקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה אשר פעלת" (רש"י), מחזיר לדבריו של ישראל סבא: "אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים" – "בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה" (רש"י). ארץ ישראל של "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" בדבר ה', מיועדת לבית אלוקים ושער השמים. אין שער השמים שלמעלה יכול להתגלות בלי בית אלוקים שלמטה, ואין מקדש של מטה בלי כסא כבוד של מעלה.
ארץ ישראל שנעזבה בימי האבות ונעזבה פעמיים בימי הבנים, הולכת ונבנית בימינו בקבוץ גלויות של חזון הנביאים. זכינו אנחנו להיות השותפים לבניין הבית השלישי, שעליו שרו ביציאת מצרים. דוכתא דמשה ואהרון לא זכו, ודוכתא דאלפי דורות שהתפללו "ותחזינה עינינו בשובך לציון" לא זכו, גלגלה ההשגחה לידינו. החזון הזה מטרתו לגלות את שם ה' בעולם בבניין ירושלים של הבית הגדול והקדוש, המכוון לכסא הכבוד. כסא דוד למטה מכוון מול כסא ה' למעלה.
שלמה המלך היושב על כסא ה' (דבהי"א כט,כג) מדגים איך כסא דוד יגלה את כסא ה' בימינו. "מקדש ה' כוננו ידיך", הן שתי ידי ה' שייבנו את המקדש להארה העולמית מירושלים ההולכת ונבנית לעינינו. "ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם וכסא דוד מהרה לתוכה תכין", היא ההקדמה ל"צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך". כסא דוד של מלכות ישראל מכין את צמח דוד להופעה הגדולה, של "ה' ימלוך לעולם ועד" ו"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
