ו' בטבת תשפ"א, שוטרי ימ"ר ש"י רדפו אחרי רכבו של אהוביה סנדק ונגחו אותו ללא רחמים, אהוביה נשאר קבור מתחת לרכב שותת דם עד שהשיב את נשמתו לבוראה. עברו מאז כבר שלוש שנים אך הדם אינו מפסיק לבעבע ואיננו מפסיקים לזעוק. מה עומד מאחורי הזעקה המרה הזו?
על מדבקה יפה בה מתנוססת תמונתו של אהוביה, נכתב: 'להבדיל בין אוהב לאויב'. אפשר להצביע על הרבה מחדלים בעשורים האחרונים שהאחראיים עליהם הם צמרת הביטחון וראשי המדינה, בלי למצוא לכך הסבר או יכולת תיקון. אבל כשהגופים הללו מפנים את הנשק והמרדפים כנגד יהודים, עד שמגיעים לתוצאה מזעזעת כל כך שנצבעה באדום, מתבהרת ההבנה שההבדל הבסיסי בין אח יהודי לערבי-אזרח איוב היטשטש ונאבד. גם כשנרצחו 1,400 יהודים הי"ד במיתות אכזריות המערכת ממשיכה להחזיק חזק ולטשטש את הזעזוע. מאיפה כל זה בא?
לכל אומה גלות משלה, אך אפשר לומר שאחרי שעברנו את שעבוד מצרים קם עלינו נבוכדנצאר מלך בבל שהמית עלינו את הבלבול המטשטש הכל. גם גלות אדום הַמְּשַׁכֶּרֶת ומטשטשת את הברור והישר, צועדת בעקבותיה.
הבלבול הראשון התחיל במגדל בבל – בגאווה ובהתנפחות חשבו "נעשה לנו שם" וננהל את העולם. כך חשבו מפקדי ה'הגנה' כשתפסו את מושכות ההנהגה במרמה ובאכזריות. הבלבול השני התרחש בגלות בבל, כשעזבנו את ארץ ישראל נחלת אבותינו. כך גם נטשנו והפסקנו לעמול למען הנחלה השלמה בלי מיצרים והסתפקנו בגלות בין שבעים זאבים טורפים מכל עבר. הבלבול השלישי מתרחש ממש לנגד עינינו כשאין חזון ואין תכלית לכל הסיפור שלנו כאן, אפשר שנילחם עוד 100 ו-200 שנה על חיינו ולא נגיע לשום מקום.
איך ניגאל מהבלבול הזה? איך נפקח את עינינו לראות נכון? בנבואות הנחמה מובטחת לנו מפלת בבל ואבדתה של אדום – מפלת הבלבול והטשטוש בהם אנו נמצאים היום. עלינו להאמין ולהיות בטוחים בכך ולהתחיל כבר כעת לצעוד לשם.
הבלבול מתחיל בראש. כשהראש שיכור ומסוחרר שאר האיברים בגוף נִשְׁבִּים ונשרכים אחריו. כך אפשר לדמיין שהנה הנה אנחנו מנצחים ובלי לשים לב, להכיל כשמכניסים את אחינו תחת סורג ובריח ורודפים אותם בצווים מנהליים. לחכות כבר לשגרה ולטמון את הראש בחול, ולהמשיך לנשוך את שפתותינו אחרי עוד חייל שנפל בקרב. גלות בבל היא רצחנית לא רק מכיוון שהיא מבולבלת בעצמה, אלא בעיקר בכך שהיא מושכת אותנו בשלשלאות ברזל הרחק-הרחק מכאן ומבלבלת את דעתנו בעקבותיה.
ההבדל בינינו לגויים הטבוע בעצמותינו, בדמנו, לא נובע מיהירות ומהתנשאות ח"ו, אלא הוא המפתח היחיד לתיקון ולבניית עולם יפה המאמין באחדות וברגישות לכל יצור בבריאה.
ההבדל בין אוהב לאויב קורא לנו לסדר את הראש. רוב ככל היהודים בארצנו לא מבולבלים ברוך ה' וברור לנו בשביל מה הגענו לכאן. האמונה העמוקה שלנו בביאת המשיח מעוררת אצלנו את הבקשה הפשוטה למנהיג צדיק וטוב, מנהיג גיבור המנהל תחתיו מערכה שלמה שכולה לטובת העם היהודי.
מלך ישראל נקרא בזֹהר "רֵישָׁא דְּעַמָא [ראש העם]", הציפייה שלנו למנהיג צדיק היא לאחד שיודע להוליך קדימה ולעודד את העם לניצחון וביטחון גמור בה' אחד. בנוסף, המלך בלשון הרמב"ם הוא "לֵב כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל", יש בו את הרגישות והאהבה לכל אחד ואחת מהעם, בהנהגה שלו הוא מתמסר לדאוג לכולם ומביא לאחדות וערבות הדדית בין כל היהודים.
אנחנו רוצים את כל הטוב הזה? כנראה שגם אנחנו צריכים לשנות דיסקט...
