שני המאורות הגדולים

טובים מאורות שבראם אלוקינו. ובדורנו זכינו שהמאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים שתל בירושלים את שני המאורות הגדולים, הרב אברהם שפירא וחכם מרדכי אליהו זצ"ל. שניהם התגוררו בקרית משה בירושלים, והשכונה כולה הייתה מאירה באורם הגדול והייחודי. רוממות מיוחדת הייתה להסתופף בצלם, לראות את הכבוד וההערכה שרחשו זה לזה.

 סיפר לנו הרב יצחק גנירם זצ"ל (המכונה "אקלה") שהוא זוכר שיום אחד לפני שנים רבות הגיע מרן ראש הישיבה הרב שפירא לישיבה ופניו שהיו מאירות תמיד, האירו ביותר, באופן מיוחד. וכששאלוהו תלמידיו: רבנו, לשמחה מה זו עושה? ענה להם: היום הגיע לבית הדין תלמיד חכם מיוחד, עם פקחות מיוחדת, שמו הרב מרדכי אליהו. והרב שפירא שמח בו מאד.

סיפר ידידי רבי דורון דאום, שפעם פנה אליו הרב שפירא ואמר לו: "אנשים לא מבינים מה ערכו ומה חשיבותו של הרב אליהו. במקרים הקשים ביותר בבית הדין רק הוא יכול לפתור את הבעיות" (לאחר שהרב אליהו סיים את כהונתו ברבנות הראשית היה נקרא לסייע כדיין בהרכבים בבית הדין הגדול).

 גם מורנו חכם מרדכי אליהו זצ"ל מאד העריך את הרב שפירא, ובאחרית ימיו היה חוזר ומספר שכשהביאו רופא עיניים לרב שפירא, שאל אותו הרופא מה הבעיה, ענה לו הרב שפירא: רבנו חננאל... (שלא רואה את האותיות הקטנות של רבנו חננאל בגמרא)

מלא וגדוש בשמחה וצהלה היה הרב שפירא. פעמים רבות היה עונה תשובות מיוחדות, כשחיוך מיוחד נסוך על פניו.

פעם היה תלמיד חשוב מישיבת מרכז הרב שהפיץ בישיבה את ספרי רבי נחמן מברסלב, הרב שפירא ביקש ממנו ספר, ולמחרת אמר לו לאותו תלמיד במאור פניו הייחודי: "אני למדתי מרבי נחמן שאסור להיות זקן!" דיבור זה היה רגיל בפיו, והיה חוזר עליו פעמים רבות בשמו של רבי נחמן מברסלב.

ואכן, מאז שהיינו ילדים היה נראה רב אברום שפירא בעיננו כזקן מלא חיות ורוח צעירה. מלא התלהבות ולהט של תורה.

כאשר בחור אחד נמשך לחסידות ברסלב ודעת אביו לא הייתה נוחה מכך, הביאו לבית מרן הרב שפירא זצ"ל וביקש ממנו לשכנעו שיעזוב את ברסלב. הרב שפירא לא הסכים, ואמר לאבא: יש נשמות מיוחדות שצריכות את זה.

היו לו לרב שפירא זצל גם הנהגות של אדמו"ר. עיתים והיה נדמה שהוא צוחק, אבל יש גורסים שהיתה גם רצינות מסתתרת מאחורי הנהגות אלו.... כשהיינו ליד הרב שפירא בבריתות ובשמחות, היה נוהג לטעום מעט מאד מהעוגיות שהיו שם, להביא לסובבים אותו, ולומר "שיריים, שיריים" כאדמו"ר...

רב אברום היה מתייחס ומאיר פנים גם לילדים קטנים. פעם בליל שבת כאשר הסתיימה התפילה במרכז הרב וכמעט כולם יצאו כבר מבית המדרש, ניגש רב אברום לילד קטן שהיה שם והמתין לאביו, ושאל את הילד: "אתה רוצה להיות צדיק?" הילד ענה, מבוייש ונרגש: כן. אז אמר לו רב אברום: "אז תהיה צדיק"! נכנסו הדברים בליבו של הילד ועד היום הוא מבין מדברי רב אברום, שאם הוא רוצה להיות צדיק, זה תלוי בו ובכוח הרצון שלו.

 כאשר הישוב היהודי בחברון היה בסכנה אחרי פורים תשנ"ד, ורצו לפנות את היהודים מאדמות ישי, היה כינוס רבנים בבית הרב שפירא זצ"ל שיצא באמירה נחרצת על האיסור ההלכתי שיש בגירוש יהודים מהארץ ושזאת פקודה נגד התורה ואסור להישמע לה. דבריו הנחרצים עוררו סערה, רבים יצאו נגדו, אך הוא עמד עמידה איתנה על אמיתה של תורה. לימים אמר לו מוטה גור: אתה הצלת את תל רומידה מפינוי. ורב אברום ענה לו, ואמר לתלמידיו: מסתבר שלשמור על ההלכה זה לא רק ציווי אלוקי, אלא גם עצה טובה להצלחה...

דמותו הייחודית והמאירה חקוקה בליבנו באהבה והערכה אינסופית, והלוואי נזכה לקלוט רשמים מאורו הגדול ולחיות חיי נאמנות ומסירות מוחלטת לתורה על כל חלקיה, ולכבד תלמידי חכמים אמתיים כל ימינו.