כשעם ישראל מלווה שני יהודים גדולים לבית עולמם באסרו חג, מתגלָה לעין כל ההשגחה העליונה המכריזה על משהו לאומי. אין ולא היה בחייהם כל קשר, בין הרב שמריהו יוסף ניסים קרליץ זצ"ל למאיר שמגר ז"ל. שניהם האריכו ימים, זה נולד בשנת תרפ"ו בקוסובה שבבלארוס, וזה נולד בשנת תרפ"ה בדנציג שבפולין. זה גם זה נעקרו מהגלות ושבו לארץ ישראל, זה בגיל עשר, וזה בגיל ארבע עשרה. שניהם הפכו למנהיגים שהותירו את חותמם על החיים הציבוריים בישראל.
הצד השווה שבהם הוא, ששניהם היו פוסקי הלכה, שופטים ודיינים, הפוסקים את ההלכה, והמחילים את הדין בישראל. זה היה ראש בית דין צדק בבני-ברק, שהוא בית הדין הפרטי הגדול בעולם, המונה עשרות דיינים בהרכבים שונים, העוסקים בענייני אישות, ממונות, גירות ועניינים ציבוריים נוספים, וזה היה פרקליט צבאי ראשי, יועץ משפטי לממשלה, שופט ונשיא בית המשפט העליון. כשמלווים את שני האישים לבית עולמם, מזמנת ההשגחה להתבונן ולהבין את שני הצדדים, המרכיבים את העם ובונים אותו בארצו: הצד התורני והצד הלאומי. יהדות וישראליות שפילסו דרכים שונות, ואפילו קוטביות, מתאחדות באסרו חג, כאחדות ארבעת המינים.
יהודה וישראל, בשני הקצוות של הארץ, הם יהדות וישראליות. "צור ישראל/ קומה בעזרת ישראל/ ופדה כנאומך יהודה וישראל". הצד הלאומי והצד התורני-רוחני, הם שני צדדים של אותה מטבע ישראלית. אך שני הצדדים האלה לא יכולים להיפרד ולא יכולים להתנתק. גוף ונשמה הם שני צדדים שמיועדים לחיים משותפים, מאז קנה יעקב את הבכורה מעשיו. לא היה כל קשר בין שתי ההלוויות, זו שבבני ברק וזו שבירושלים, אך האם יכולה מורשת הרב ניסים קרליץ לדור בכפיפה אחת עם מורשת מאיר שמגר?
לשאלה הזאת יש רק פתרון אחד מוכרח ומאולץ, זו תוכנית אלוקית שעניינה לחבר ולאחד כוחות שונים באומה. ההיסטוריה מאז יהודה ויוסף דרך ההתנחלות בארץ, ימי בית ראשון, תורה וחוכמה, קודש וחול, חסידות והשכלה, ציונות ויהדות, מורה שהדרך רצופה צדדים הסותרים זה את זה מחד, והבונים יחדיו את בית ישראל. על שני בתי הדינים האלה יהיה ללכת ביחד רוצים או מתנגדים. רוצים יקרבו גאולה, מתנגדים ירחיקו אותה.
אין ספק שבתי המשפט בישראל, שלא פוסקים על פי תורה והלכה, מתקנים את רשות הרבים והיחיד בעם היושב בציון. רבי חנינא הבין שיש למלכות חוק וסדר ציבורי ופרטי, שבלעדיהם אין ולא יכולים להיות חיים תקינים של עם. "רבי חנינא סגן הכהנים אומר: הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ג) . עליות ומורדות החיים הם יער של כוחות שולטים ונשלטים, המצריכים בתי משפט של הלכות מדינה. גזל, עושק, יחסי עובד ומעביד, תאגידים כלכליים, אונס, רצח, וכל ענייני החיים למיניהם ולסוגיהם, הם נחלת בתי המשפט בישראל.
בית הדין של הרב קרליץ, וכמוהו בתי דינים לממונות, לענייני משפחה, לגיור ולהסדרת הסדר הציבורי והפרטי על פי דין תורה, יתעצמו יגדלו ויתפתחו עוד ועוד בשנים הבאות עלינו לטובה. לעם הנצח יש דרך ארוכה ומפותלת, להבין את הצורך באחדות מחשבות ומעשים, שיטות וגישות, שתיצור מהלך של התחדשות ישראל בארצו בקוממיות ממלכתית לגילוי שם ה' בעולם. את מחלת הגלות לא יכולים לעקור בעשור וגם לא בשבעים שנה. זכו – 'אחישנה', תלוי הרבה מאד בנו, המבינים מהו זכו ומהי אחישנה.
ה'בעיתה' נראה וגלוי לעיניים, ומקשה על ההבנה שגם הוא עובר תהליך של אחישנה. הבעיות הקשות של דת ומדינה, דתיים וחילוניים, שבת וחול, צבא וישיבה, החלו להיערם לפתחנו רק אחרי קום המדינה. עם גלותי לא נזקק לפתור בעיות של תעשיה בשבת. רכבת ישראל לא עמדה לפתחם של בתי הדין בגלות. תחבורה ציבורית בשבת, בעיות עגינות, גיוס לצבא ועוד בעיות אינסוף, הגיעו לשולחנם של הפרקליטים הצבאיים, מזכירי הממשלה ושופטי בית המשפט העליון. לפקוח עיניים עיוורות, הוא להתבונן נכוחה במציאות ולהבין את התהליך המואץ שעברה האומה, מִשֶׂה פזורה ישראל ברחבי תבל, ל"נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה" בהפטרת בראשית הקרובה.
שתי הלוויות באסרו חג, הן הלוויה אחת של שני צדדים, המקימים את האומה הזאת בארצה. דין בני ברק כדין תל אביב, ודין ישראל בשפלה כדין יהודה בירושלים. דין בית המשפט העליון כדין בית הדין היושב על מדין. הקצוות האלה יתאחדו. מדינת ישראל תלבש בגדי תפארת של שבת ומועד, כשם שהתנערה מעפר הגלות. לא לדחוק את הקץ, אלא לדחוק את השעה ולפעול עם א-ל לאהוב ולאהב תורה בכל תפוצות ישראל, ולקרב את ישראל לאביהם שבשמים.
