בשבעה באוקטובר למניינם הוכינו שוק על ירך עת הנאצים הערבים טבחו בנו, אנסו את בנותינו, התעללו בחיים ובמתים והותירו אחריהם שכול, יתמות, סבל אנושי בל יתואר, חטופים ונעדרים. נראה שאין די מילים המסוגלות לתאר את הזוועה ומטעמים של רגישות לקרבנות, למשפחות ולעם כולו לא ארחיב כאן.
באופן צפוי ומתבקש כהכרח המציאות המרה הזו הכריזה הממשלה על מלחמה ובסמוך ליום הנורא הזה התחלנו להפציץ במחוזות האויב הנאצי/ערבי. בהמשך החל מה שמכונה תמרון קרקעי ובו הנחתנו מכות משמעותיות לאויב, בדרך למיגורו, כך לפחות הובטח לנו על ידי ההנהגה, בנימין נתניהו בראשה.
וכעת, בחלוף למעלה מחצי שנה אנו עדים למציאות קשה מנשוא, כזו בה האויב רחוק מלהיות מושמד כמובטח, חיי האוכלוסייה בעזה משתפרים מיום ליום, סיוע הומניטרי בשפע זורם מכל עבר, והגרוע מכל – החמס הנאצי עדיין שולט במרקם החיים האזרחי, עדיין מחזיק בחטופים ישראלים, עדיין מסכן את כוחותינו , עדיין מפציץ מעת לעת את ערינו וכל אותו הזמן מהתל בנו ובהנהגה תוך משיכת זמן, ערעור מעמדנו הבינלאומי, זריעת פירוד בתוכנו ופגיעה קשה ביותר במורל הלאומי.
מזה כמה חודשים מדווחים חיילים השבים משדה הקרב על מחדלים ועל הרפיה בעוצמת המתקפה. כוחות רבים הוצאו מהרצועה וחיל האוויר כמעט שאינו פועל. מחבלים לא מעטים חוזרים למקומם ומשם מזנבים בחיילינו. השווקים בעזה הומי אדם, כך גם חוף הים. המשטרה של חמס מסתובבת ומשליטה סדר במקומות רבים, ממשיכה להלך אימים על האוכלוסייה, עוצרת גנבים ומחלקת את הסיוע ההומניטרי להמוני העם, לא לפני שאנשיה דואגים לספק כל צורכי הרוצחים עצמם. על סינוואר וחבריו "העכברים המסתתרים במחילות" איננו עושים כל רושם, כך נראה, ובמשא ומתן מתנהל בעניין החטופים היינו בעיניו לשנינה וללעג.
אזכיר – נתניהו, גלנט, הרמטכ"ל ועוד רבים חזרו והבטיחו במשך חודשים ארוכים את מיגור האויב. "השמדה" הייתה המילה בה עשו שימוש וזו נשמעה מאות רבות של פעמים, עשרות מהן מפי נתניהו עצמו ומעל כל במה תקשורתית ואחרת.
נכון לרגע כתיבת שורות אלה מצטיירת התמונה העגומה דלקמן :
החמס לא הושמד וישראל מצויה במשבר רציני. מאות חללים מסרו נפשם בקרב ואלפים נפצעו, הקונספציה הארורה ממשיכה אצל בכירי צה"ל כמו גם אצל מדינאים לא מעטים. הלחץ הצבאי לגביו נאמר ש"רק הוא ישיב את החטופים" היה כלא היה. צה"ל ערוך ומוכן לפעילות ברפיח אלא ששיתוק קשה אחז במי שאמור לתת את פקודת היציאה לקרב. דע עקא שהחודשים הארוכים שחלפו אפשרו לאויב להיערך באופן יסודי לכל פעולה מצדנו, מה שיקשה מאד ועלול חלילה לגבות מחיר כבד.
המצב מדאיג במיוחד נוכח המתרחש אצל הפיקוד הבכיר. שם התחילו במינוי כושלים בעבר על מנת שימשיכו להיכשל בעתיד ושם ממשיכים באותן תפישות ממש (נדהמתי לקרוא השבוע שהצבא ביקש להעביר שבע מאות טון סיוע הומניטרי, על חשבון תקציבו, לרוצחים). בקרב ההנהגה הפוליטית אין בנמצא מי שיעמוד בפרץ, ימנע שערוריות כאלה וינהיג את הצבא והעם לניצחון.
החולשה הזו מחלחלת למטה – כשש מאות הורי חיילים הודיעו שלאור הרפיון לא ישלחו את בניהם לקרב, ההפגנות הפוליטיות נגד הממשלה הן כיום משמאל וגם מימין. תחושת ההשפלה והביזיון הייתה לנחלת רבים. עמך ישראל אובד עצות, חש שכבודו נרמס ועתידו, בוודאי זה הביטחוני, לוט בערפל. מתווה העסקה שנמצאת כרגע על השולחן מדיר שינה מעיני רבים בהיותו מסמך שכולו כניעה, תבוסה והשפלה, מי שמכיר את הפרטים יכול להעיד על כך.
יש לומר כי מזה כמה חודשים שהכתובת על הקיר ורק עיוור אינו רואה אותה או אינו רוצה להודות בקיומה. אזכיר שכתבים צבאיים רבים, פרשנים, בכירי צבא בדימוס – אלה הבטיחו כבר לפני כמה חודשים ש"או-טו-טו" החמס קורס, "תוך ימים, לכל היותר שבועות מעטים נגיע לסינוואר והניצחון קרוב מאי פעם. היום, בעקבות הטעות הקשה של השארת רפיח לסוף ואגב השיתוק הצבאי/מדיני בו אנו מצויים בשל הנהגה חלשה ורופסת, נראים הניצחון, שלא לדבר על "ההשמדה" רחוקים מאד, אולי בלתי ניתנים להשגה.
ה"מכה בפטיש" מסתמן בפרטי העסקה שעל הפרק, זו שפרטיה מודלפים לתקשורת. באם הפרטים נכונים, ולו בחלקם, כי אזי מדובר בהודאה מפורשת בתבוסה. על פי הפרסומים ישראל מסכימה לשחרר מאות רוצחים כבדים מבית הכלא, לחזרה ללא תנאי של עזתים לצפון הרצועה ולמקומות נוספים, להפוגה ממושכת בלחימה שספק אם תוכל להתחדש כלל, להסרת המצור באופן שסיוע הומניטרי ללא הגבלה ייכנס לרוצחים ולעוזרים, לתחילת תהליך של שיקום הרצועה ולעוד תנאי כניעה והשפלה כאשר בולט מאד מחדל לפיו חטופים רבים מאד ייוותרו בידי הנאצים מהחמס בלא שלישראל יהיה איזשהו מנוף לחץ לשחרורם בעתיד.
כל זה בלי לומר את המובן מאליו , שאיש אינו אומרו – העסקה בה מדובר מפקירה לגורלם את כל אלה מקרב החטופים , חיים או מתים, בלא כל תקווה ו/או אפשרות לשחררם ולהשיבם לישראל. אלה התובעים עסקה בכל מחיר ואינם מזכירים עובדה עצובה זו וזהו מפגן של הונאה וצביעות כמוהו טרם ראינו במחוזותינו.
אם זה אכן המצב, "הלך עלינו" בלשון העם. נישא תפילה שהיושב במרומים ימנע תסריט הבלהות שתואר לעיל.
