"השוו אותי למבצעי הלינץ ברמאללה"

פרקליטות מחוז דרום הגישה עירעור לבית המשפט העליון כנגד זיכויו של קצין השב"ס רונן כהן.

כהן נכח בפיגוע ירי שהתרחש לפני כחמש שנים בתחנה המרכזית בבאר שבע. בדואי ברובה פתח בירי לעבר יהודים. בפיגוע הירי נרצח חייל צה"ל עומרי לוי הי"ד ונפצעו מספר יהודים. רונן רץ לסייע בנטרול מי שנחשד כמחבל, ומצא עצמו את עצמו עצור בתחנת משטרה ובתור נאשם בבית משפט בשנים הבאות.

לקבלת עדכונים מהקול היהודי בווצאפ >> 

כעת, חמש שנים לאחר מכן, ולאחר שבית המשפט המחוזי זיכה את כהן מהעבירות שיוחסו לו, הגישה הפרקליטות ערר לבית המשפט העליון.

בימים האחרונים, יצאו חבריו של רונן כהן במבצע גיוס המונים לצורך מימון משפטו והוכחת חפותו בבית המשפט העליון.

   | "אנשים ברחו החוצה בצעקות מחבל מחבל"

כהן, אשר שירת באותם ימים כקצין שב"ס מצטיין בבית סוהר אלה, משחזר את רגעי הפיגוע בשיחה עם הקול היהודי.

"הלכתי לעבודה כרגיל בבוקר, במהלך היום נפצעתי ביד בעבודה, קיבלתי הפניה למיון ויצאתי יחד עם עוד סוהר לכיוון בית החולים. כשעברנו ליד התחנה המרכזית בבאר שבע, שמענו יריות וראינו אנשים רצים החוצה בצעקות "פיגוע פיגוע".

"באותם רגעים לא חשבתי פעמיים, ולמרות שלא הייתי חמוש פתחתי את דלת הרכב ורצתי פנימה. כשנכנסתי פנימה ראיתי אדם שזוהה כמחבל, שוכב על הרצפה, ושוטרים וחיילים עומדים סביבו ומכוונים לעברו נשק. בינתיים בקשר המשטרתי דיווחו שיש שני מחבלים באירוע וזה רק אחד מהם".

"לאחר 2-3 דקות", ממשיך רונן לספר, "לפני שהספיקו לערוך חיפוש על האדם שנחשד כמחבל, נפתח לעברנו ירי מכיוון השירותים ששם הסתתר המחבל השני. מיד התחילו צעקות, דם וריח של מוות עמד באוויר". כל אנשי הביטחון ששמרו עד לאותו רגע על האדם החשוד כמחבל, נפוצו לכל עבר והתחבאו, תוך שהם משאירים אותו בזירה ללא כל השגחה.

הירשמו לניוזלטר שלנו >> 

רונן ממשיך ומתאר את רגעי האימה בפיגוע: "נשארתי בזירה ביחד עם הסוהר שהגיע איתי, כששנינו לא חמושים. ניסינו לשמור על החשוד ששכב על הרצפה תוך שאנחנו מנסים במקביל לתפוס מחסה מפני היריות. לאחר כמה שניות ראיתי שהוא מתחיל להזיז את הידים והרגליים. לא הייתי חמוש או עם אזיקים, לכן לקחנו ספסל, הדבר היחיד שהיה באזור,  וזרקנו עליו כדי לקבע אותו לרצפה ולנטרל אותו".

"כמה שניות לאחר מכן נפתח עוד ירי לעברנו, התכופפנו שוב על מנת לתפוס מחסה וראינו את החשוד, עושה תנועה עם היד כאילו הוא מנסה לשלוף נשק. הגעתי אליו בריצה, נתתי לו בעיטה לעורף, שהיה האזור החשוף היחיד אצלו, ומנעתי ממנו לזוז. רצתי חזרה למחסה תוך שאני צועק לחשוד שלא יעז לקום".

"לאחר כמה דקות חיסלו את המחבל השני וכוחות הביטחון שבו למקום. הגיע שוטר, כיוון אליו את הנשק וחבלן ערך עליו חיפוש, ככה מבחינתי נגמר האירוע. המשכתי בדרכי עם הסוהר השני לבית החולים ולאחר מכן חזרתי לעבודה.

   | "איחלו מוות לי ולילדיי"

"לפנות בוקר התחילו להגיע ידיעות שהחשוד השני שנורה, שאותו אני נטרלתי, היה מסתנן אריתראי שנחשד בטעות כמחבל. באותו רגע הרגשתי כאב לב גדול, כאב לי על האזרח החף מפשע שנפגע".

"מיד עם פירסום הידיעה, התחילו לחגוג בתקשורת את "הלינץ" שנעשה בבאר שבע, השוו אותי ברשתות החברתיות למבצעי הלינץ ברמאללה ואיחלו מוות לי ולילדיי. הזדעזעתי מאוד איך הם יכולים להשוות בין לוחם שסיכן את חייו כדי להציל יהודים לבין חיות אדם שצמאים לדם יהודי".

"שלושה ימים לאחר מכן קיבלתי זימון לחקירה במשטרה ושם הטיחו בי שאני חשוד "בחבלה בנסיבות מחמירות הגורמת לדימום", עבירה חמורה שעונשה עד 20 שנות מאסר. לאחר מכן עצרו אותי למשך הלילה, כבלו אותי באזיקים בידים וברגליים כאחרון הפושעים ולמחרת לקחו אותי לבית המשפט. בדיון ביום למחרת שיחרר אותי בית המשפט ללא כל תנאים".

כשאנחנו מגיעים לשלב הזה, כהן משתנק ואומר כי קשה לו לדבר על אירוע המעצר ועל תחושת ההשפלה שחווה אז, בתור לוחם שחתר למגע וסיכן את חייו. "מצאתי את עצמי כבול באזיקים כאחד העבריינים, לא העזתי להרים את הראש", מספר כהן.

​הורד את האפליקציה של הקול היהודי >>

לאחר מכן הפרקליטות הגישה נגד כהן כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע והדיונים בתיק ארכו כמעט חמש שנים. "הפכו את התיק שלי לספינת הדגל של פרקליטות מחוז דרום", אומר כהן באירוניה.

"במהלך המשפט הוצעו לי כל מיני הסדרי טיעון מקלים, בין השאר הוצע לי שאודה בהתעללות בחסר ישע וכך יפחיתו מעונשי. לא הסכמתי לחתום מכיוון שאני חף מפשע ואיני מוכן להודות בדברים שלא עשיתי. לא הייתה לי מטרה לפגוע באף אדם, בסך הכל עשיתי את המוטל עלי בתור לוחם ורצתי להציל חיים".

   | "לא ניתן לשפוט מישהו, על שיקול דעתו בעיצומו של פיגוע"

לאחר כחמש שנים, זוכיתי בבית המשפט המחוזי מחמת הספק. בית המשפט קבע כי "לא ניתן לשפוט אדם שפעל תוך כדי פיגוע ולפסוק האם שיקול דעתו היה צודק או לא". חשבתי שהסיוט נגמר וביום האחרון שבו קיימת זכות הערעור, הגישה המדינה ערר לבית המשפט העליון".

"חבריי הפתיעו אותי ויצאו בקמפיין גיוס המונים במטרה להשיג סכום כסף שיאפשר לי להוכיח את חפותי בבית המשפט העליון".

לסיום, כהן מציין שגם היום למרות חוסר הגיבוי שקיבל מהמערכת הוא לא יהסס להציל חיים באם יקלע לאירוע דומה.

"אימנו אותי בהכשרה הקרבית, לחתור למגע עם המחבל וככה עשיתי. גם היום אני אעשה את אותו דבר וארוץ להגן על יהודים, מבלי לחשוב על המחיר שאולי אצטרך לשלם בהמשך. כל לוחם היה נוהג ככה, בכל מקום שהיה נדרש ממנו להציל חיים. ההפך, אם לא הייתי רץ, היה לי קשה לחיות עם זה, שלא עשיתי מה שיכולתי כדי להציל חיים".