הלחימה בגזרה הצפונית מתעצמת, ומאות אלפים נכנסו הלילה והבוקר לטווח הטילים של חיזבאללה. בנתיים זה נגמר בעיקר בנזק לרכוש, בתים ורכבים שנפגעו ועלו באש, ונזקים כלכליים כתוצאה מביטול הלימודים וחלק ניכר ממקומות העבודה.
לאחר שבשבוע האחרון ישראל הראתה יוזמה ופעולות מפתיעות, עיני כולם נשואות להמשך, בתקווה שהפעם מדינת ישראל בכיוון הנכון. אך עדיין נשאלת השאלה האם מדובר בעוד סבב? בתקיפות שנועדו להביא את נסראללה לשולחן המשא ומתן? או שגם בקרב מקבלי ההחלטות בישראל נפל הפור והובן כי מלחמת לבנון השלישית חייבת להיות גם האחרונה.
חיזבאללה ספג אמנם מהלומות לא קטנות. פיצוץ הביפרים ומכשירי הקשר הביאו להרוגים ואלפי פצועים, בלבול ופחד, ואבדן כושר פיקוד ושליטה. חיסול שורת בכירי כח רדואן ביום שישי בבירות, שלפי השמועות לא התכנסו לחוג פילאטיס, גם הוא אירוע משמעותי. בנוסף דווח כי אלפי קני שיגור הושמדו בתקיפות בלבנון.
מנגד, לחיזבאללה עשרות אלפי לוחמים, לפחות עשרות אלפי רקטות מהן מדויקות ובעלות חימוש גבוה, וזאת בנוסף ליכולות נוספות של כלי טיס, יחידות ימיות ועוד. מסביב ממתינים גם זאבים נוספים המשחרים לטרף ומחכים לראות יד מי תהיה על העליונה.
למשל, צהלות ערבים בנצרת הלילה לאחר נפילת טיל של חיזבאללה הן רק רמז לאויב מבית חמוש ומלא ברוח לאומנית ואסלאמית המתגורר בתוך תחומי מדינת ישראל. אם מדינת ישראל לא תשכיל לטפל בהם, הדבר יכול להביא בזמן אמת למלחמה קשה מבית. גם נסראללה מביט ובוחן את אפשרות ההצטרפות של הערבים אזרחי ישראל, כמו גם את המתרחש ביהודה ושומרון.
נבואה ניתנה לשוטים, והשנה האחרונה לימדה כי לא תמיד נכון לשים סימן קריאה על כל אמירה, אולם סדרת הכתבות שעשינו בקול היהודי בחודשים האחרונים בנוגע ללבנון, בהחלט נותנת קריאת כיוון חשובה ושיאה - המלחמה בלבנון תגיע, וכשהיא תגיע כדאי מאוד שהיא תהיה האחרונה.
הבוקר החלו לתדרך עיתונאים בשם צה"ל כי המהלומות על חיזבאללה נועדו לקדם את נסראללה לעסקה. האם מדובר בלוחמה פסיכולוגית וספינים או בגישה אמיתית? קשה לדעת. מה שבטוח הוא שבמשך שנים ישראל נמנעה מהכרעה מול לבנון.
אפשרות נוספת היא שישראל לא מעוניינת להיות זו שיוזמת את המלחמה, וזאת מסיבות בין לאומיות. גם אפשרות זו עלולה להיות בעייתית ביותר שכן היוזם מנצח, והמדיניות של תגובתיות עמדה בשנים האחרונות בעוכרינו.
הצטרפו לעדכונים מהקול היהודי:
בוואטסאפ >>
בטלגרם >>
כאמור בחודשים האחרונים פרסמנו כאן בקול היהודי את פרויקט "מלחמת לבנון השלישית או האחרונה". על מחיקת כפרי דרום לבנון שהפכו למעוזי חיזבאללה, היה קונצנזוס רחב. מי שהציב תכנית סדורה לכיבוש וסיפוח שטחים בלבנון באופן נרחב תוך יוזמה ונחישות היה עמיעד כהן, ראש המרכז לחירות ישראל.
"השאלה היא אם אנחנו מעוניינים במלחמת לבנון השלישית או במלחמת לבנון האחרונה", אמר כהן. "יש משהו מאוד יסודי שאנחנו מנסים לברוח ממנו אף שכולם מבינים עד כמה הוא הכרחי: לישראל אסור לאפשר למציאות הסבבים להימשך בצפון. וכדי שזה יקרה היה צריך כבר מזמן להבהיר ללבנון במעשים שאם היא תפתח במלחמה נוספת, לא חוזרים לנקודת ההתחלה כמו שקרה בלבנון השנייה, אלא הם מפסידים נכס אסטרטגי".
כהן קרא לכבוש ולספח את כל השטח עד נהר הליטאני, שכן קו הגבול הקיים אינו הגיוני משום בחינה, ושורטט בהסכם סייקס פיקו לפני כמאה שנה.
"הרעיון הזה לא חדש", אמר כהן. "הוא מבוסס על ניתוח השטח של בן-גוריון. בדו"ח שפרסם בן-גוריון בשנת תר"ף, 'גבולי ארצנו ואדמתה', הוא ניתח את הגבול הביטחוני הנדרש למדינה שבדרך. 'נהר הליטאני, או כמו שהערביים קוראים לו נהר קסימיה, הוא הקו המבדיל בין שני חלקי הארץ... גבול צפון של ארץ ישראל צריך אפוא להיות הנהר קסימיה', כתב בן-גוריון".
כאמור, אנו לא יודעים מה ילד יום, וישנו במאי גדול שמנהל את העולם מעבר לתכניות בשר ודם, אולם כדאי להפנים שבמוקדם או במאוחר נידרש להכרעות משמעותיות בנוגע למקומו של הגבול הלבנוני. הכרעות שלהן השלכות מרחיקות לכת.
