הרבי מתפעל מבנו

כאשר רבי יוסף יצחק, הריי"צ, היה כבן עשרים, אביו רבי שלום בער, הרש"ב, מנהיגם של חסידי חב"ד, שלח אותו לשרים הבכירים ביותר בממשלה הרוסית כדי לפעול למען עם ישראל. פעם נשלח על ידי אביו למוסקבה, ופעל שם מה שפעל. היה אסור ליהודים פשוטים להתגורר במוסקבה, אבל היו כמה סוחרים גדולים בין החסידים שקבלו רשות מיוחדת מהממשלה לגור שם, והם יסדו מנין חב"ד. כשרבי יוסף יצחק התפלל עמם בשבת בקשו ממנו שיאמר מאמר חסידות כמנהג הרביים.

בתחילה לא ידע מה לומר להם וסרב, אבל הזקנים הפצירו בו והוא לא יכול היה לסרב עוד. הוא הלך אנה ואנה בחדר, ולבסוף התיישב ואמר מאמר חסידות. הנוכחים מאד התפעלו מדבריו העמוקים ביותר.

אחד מהגבירים הללו נסע לאחר מכן לעסקיו דרך ליובאוויטש, וכחסיד חשוב נכנס בשבת לרבי, וסיפר לו באיזו הצלחה פעל בנו בענייני הכלל וגם גילה כי אמר בפניהם מאמר. הרבי הרש"ב התעניין במה שאמר בנו. החסיד חזר על נקודת המאמר מתוך התפעלות רבה, וגם הרבי הרש"ב התפעל מאד מבנו, אך לא אמר מאומה.

אחר כך הרש"ב יצא לומר מאמר חסידות כמדי שבת, ודיבר על נושא של שלוש שיטות ברצון, סוגיה בחסידות שמעולם לא דיבר עליה לפני כן.

הסדר היה, שהיו חסידים שחזרו על דברי החסידות בשבת, ובשבת בבוקר ניתנה להם רשות להיכנס לרבי לשמוע שוב את המאמר כדי לזוכרו ולכותבו. ואילו הריי"צ נהג להיכנס לבדו במוצאי שבת, ובכל פעם אביו שאל אם הבין את המאמר בשבת ותמיד הבן ענה שלא, כדי שיזכה לשומעו ביתר ביאור.

במוצאי שבת נכנס הריי"צ כדרכו לאביו, והרש"ב שאלו אם הבין, והפעם ענה הבן שכן. האב הקשה "מה יום מיומיים?!", והבן ענה שזה בעצם המאמר שאמר במוסקבה לפני כמה שבועות. לאחר מכן הרבי סיפר לבנו:

"לפני הרבה שנים ראיתי באיזה כתב חסידות שיש שלוש שיטות ברצון ומה שידעתי מתוך כל דברי החסידות שאני מכיר אלו רק שתי שיטות, והיה צר לי שלא זכיתי לראות מהי השיטה השלישית של הרצון. והנה, לפני זמן מה גיליתי 'כתב' שהסביר את השיטה השלישית. לי זה נודע לאחר שנים רבות של חיפוש, אבל אתה מנין ידעת?!"

"קיבלתי זאת מהראש של שמעון-בער" (כלומר יהודי פשוט), ענה הבן כלשון ביטוי נפוץ של מי שאינו רוצה להתפאר בחידושו.

אמר הרש"ב: "רק תדע לך להבא, שלפני שאומרים חסידות ברבים צריך להיות שמונה שעות לפני כן במצב של 'וארכובותיו דא לדא נקשן'", כלומר בחיל וברעדה.

גילוי אור החכמה

כל הרביים בחב"ד דאגו לכלל ישראל והטריחו עצמם מאד להגיע אל שר או צר הגוזר הגזירות כדי לפעול להטבת מצבם של בני ישראל. בתחילה הרש"ב היה נוסע בעצמו, אבל כאשר נוכח שבנו מאד מוכשר לכך ומתמצא בענייני העולם הזה, שלחו במקומו, ויש כמה סיפורים על כך.

מובא שיש צדיקים גדולים שבעיקר מתמצאים בעולמות העליונים, ופחות בענייני העולם הזה, ובכל זאת ממשיכים מלמעלה שפע ברכה לעולם הזה, ולעומתם יש צדיקים 'משיחיים' שמתמצאים מאד בענייני העולם הזה, פרט לכך שהם מתמצאים בעולמות העליונים, ואחד מהם היה הריי"צ.

הסיפור הזה מגלה את אור חכמתו של הריי"צ. כשהלך כמה דקות בתוך החדר, וחשב מה לומר לחסידים במוסקבה, נפתחו לו מעינות החכמה הסתומה.

לשדר על אותו גל

מעניינת העובדה, שהריי"צ לא הסתיר מאביו הרבי את העובדה שאמר מאמר. לרבי יש דבקות עצמית עם נשמות החסידים, וכאן יש סיפור שהריי"צ ואביו הרש"ב שדרו על אותו גל ממש. האב יכול לשלוח את בנו כשליח בענייני כלל ישראל, ענייני פקוח נפש בגשמיות ורוחניות, מפני שהוא משדר על הגל שלו.

יש להוסיף לסיפור כי כאשר הרבי הרש"ב שלח את בנו לראשונה כשהיה ממש צעיר, אמר לחסידים שאף אחד מהם לא יביע דעה בפניו, לא ישמיע לו עצה ולא יתערב כלל במעשיו.

מדוע אמר להם כך? כי כאמור הרבי הריי"צ, גם כשהיה צעיר ביותר, הוא בנו המשדר בדיוק לפי ה'ראש' שלו, ולעומת זאת אפילו החסיד הגדול ביותר יכול לומר את המסקנה והעצה ההפוכות מדעתו. הסיפור מבטא הכוונה ותמימות דעים בין האב לבנו, ברובד החכמה שלהם - בשכלם ובשרש שכלם. גם דברי הרש"ב בסיום, שצריך לפחד מאוד לפני שמעיזים לומר חסידות ברבים, הם בעצם חכמה, כי חכמה היא יראה עילאה. ולפיכך הסיפור כולו מבטא חכמה אלוקית.

פורסם לראשונה בעלון 'גל עיני'